ע"מ 58418-12-16 ה.ק.ש. השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור בשאלת החבות במע"מ על כספים המועברים ממשרד הכלכלה למעונות יום לגיל הרך. בית המשפט קבע כי כספים אלה הם חלק ממחיר העסקה, כמשמעות המונח בסעיף 7 לחוק מע"מ, שכן הכסף ניתן להורים ונקבע על ידי משרד הכלכלה על פי הכנסה לנפש של משפחה כך שתכליתם תמיכה במשפחות לצורך תשלום למעונות היום שהם בבחינת "עוסק", לצורכי מע"מ.
לכן קבע בית המשפט כי כספים אלה לא חוסים תחת אמותיו של סעיף 12 לחוק מע"מ ולכן לא ניתן לראות בהם סובסידיה לצורך מטרה ציבורית, מכוח תקנה 3(א)(1)(ג) לתקנות מע"מ, על אף שהכספים מועברים ישירות למעונות ולא לידי ההורים.
ע"מ 2930-12-16 ארגונית עיצוב תפאורות בע"מ נ' מנהל מע"מ רמלה.
המערערת מספקת הקמת בניה ותפאורה של מופעים באילת. המחלוקת בין הצדדים האם חיוב שיעור מס אפס על מכירת טובין לפי סעיף 5(ב) לחוק אזור סחר חופשי אילת (להלן: "חוק אסח"א")חל על עסקה מסוג זה, שכן המערערת מכרה את התפאורה או שמא נתנה למזמין שירות על הקמת התפאורה ולכך יחויבו בשיעור מס מלא. בית המשפט קבע כי לא ניתן יהיה להחיל את מבחן העיקר והטפל שכן לא ניתן לקבוע מהו המרכיב העיקרי בעסקה מסוג זה. בהתאם, ראוי לתת דגש לתכלית חוק אסח"א לעידוד הפעילות המסחרית באילת וכי אז נכון יהיה לבודד את מרכיבי המכר ומרכיבי השירות ובנסיבות אלו אחוז שווי החומרים ייחשבו כמכר (עליו יחולו הוראות סעיף 5(ב) לחוק אסח"א) וכל שאר הנותרים ייחשבו כמתן שירות.
ע"מ 32172-05-13 חברת שי צמרות אורנית נ' מנהל מע"מ פתח תקווה.
המערערת חברה שהתאגדה ברמאללה ב1985 ומכרה מקרקעין בישוב אורנית, ב1997 הוגשה כנגד החברה בקשה לפירוק. ב2008 מונו נאמנים ע"י בית המשפט להסדר נושים. ב2009 אושר הסדר ע"י ביהמ"ש וע"פ נרכשו מניות החברה ע"י חברה שהתאגדה בפנמה ובעל המניות, היחיד בה, הינו אזרח ותושב ארה"ב, כאשר כמנהל החברה הינו תושב ואזרח ישראל. – הדיון העיקרי בפס"ד מי הוא נחשב לבעל "השליטה והניהול" של החברה – שכן הגדרה זו משמשת לצורך "חבר בני אדם" כ"תושב ישראל" לחיובי המס. ביהמ"ש מאמץ את הגישה כי הפירוש לשליטה וניהול הוא למקום בו מתקבלות ההחלטות המהותיות של החברה בפועל ולא בכוח. מתוך כך דן ביהמ"ש מי הם המתחרים הפוטנציאלים על תפקיד "השליטה והניהול" של המערערת. – לאור התרשמות בית המשפט כי הניהול בפועל נעשה ע"י מנהל החברה תושב ישראל שכן המשקיע אינו מכיר את השפה אין לו ידע בתחום החברה ואינו מצוי במקום. הרי שהשליטה בפועל נתונה למנהל – הערעור נדחה.
ע"מ 50001-09-12 ש.ב.ה. שמירה וביטחון בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף טבריה.
המערערת הינה חברה המספקת שירותי ביטחון לגופים מוסדיים, וביניהם חברת מקורות, אשר התנתה כי השמירה תסופק על ידי עובדי המערערת ולא על ידי קבלני משנה. על אף האמור ועל מנת לעמוד בעומס הדרישות, סיפקה המערערת שירות לחברת מקורות אף באמצעות קבלני משנה, כאשר היא מספקת להם מדים שלה ותלושי משכורת משלה. המשיב הטיל כפל מס ופסל את פנקסי המערערת, שכן לטענתו דרשה המערערת ניכוי מס תשומות על חשבוניות שהוצאו לה שלא כדין (שהוצאו שלא על ידי מי שרשאי להוציאן). בית המשפטש מקבל את הערעור שכן אמנם "חטאה" המערערת ביחסים בינה לבין מקורות הרי אין בכך ללמד כי "חטאה" גם במישור המיסויי. די בכך שלא עבדו באותו אתר גם עובדים של המערערת וגם עובדים של קבלני המשנה. ואף שכרטיס העבודה התמקד במשמרות העבודה ביחס לכל כרטיס אף על פי שלא היה רישום פורמלי של שמות, קבע בית המשפט שאין בכך כדי לפגוע בתום ליבה של המערערת שכן עיקר הרישום היה לצורך התחשבנות פנימית בין מקורות וקבלי המשנה.
ע"מ 68042-03-17 טאהא נ' רשות המיסים.
הערעור הוא בגין מס תשומות שהוציא המשיב ע"פ סעיף 77 לחוק מע"מ וכן בהתייחס לקנס בגין אי ניהול ספרים כדין ע"פ סעיף 95 לחוק, שכן לדברי המשיב הוצגו בפניו 24 חשבוניות פיקטיביות מ8 חברות שונות ע"י המערער כאשר לדברי המערער קיבלם בתום לב מצד ג' כתשלום לשם ביצוע עבודות. ביהמ"ש חוזר ומציין כי מס תשומות ינוכה כחוק כאשר החשבונית משקפת עסקת אמת ובין הצדדים הנכונים לעסקה. וכן כי המבחן לניכוי מס תשומות הינו מבחן אובייקטיבי לפיו די בעובדה כי החשבונית אינה כדין בכדי לשלול את זכאות הנישום ורק במקרים חריגים של תום לב יחול מבחן סובייקטיבי לניכוי התשומות חרף אי תקינות החשבוניות. לאור זאת כי לא הוכח שהחשבוניות הוצאו בתום לב אלא אדרבא הרושם שהתקבל כי המערער נמנע במכוון מלנקוט אמצעים לבירור תקינות החשבוניות – העירור נדחה.
ע"מ 35630-05-13 קנרש(אסיר) יניב חב' לאנרגיה לישראל בע"מ ואח' נ' רשות המיסים.
המערער הודה במסגרת הליך פלילי כי התחמק מתשלום מע"מ ועבירות הלבנת הון ונכלא לעשר שנים. הוחלט ע"י המשיב להטיל על המערער כפל מס בסכום של כ370 מיליון ₪ לפי סעיף 50 (א) לחוק מע"מ על מוציא חשבוניות שלא כדין. וכן כפל מס בסכום של כ108 מיליון ₪ לפי סעיף 50(א1)לחוק על מנכה מס שלא כדין . כמו"כ הוחלט לפסול את ספרי המערערת ע"פ סעיף 77 לחוק ולחייבה בקנס של 1אחוז ומכאן הערעור. בית המשפט דוחה את הערעור וקובע כי היה מדובר בקנוניה משותפת ומתוכננת של מוציא חשבוניות המס יחד עם מנכה חשבוניות המס ולכן אין להקל בחלקו של מנכה חשבוניות המס, תוך אזכור תכלית חוק מע"מ באמצעות מנגנון גביה עצמי ויעיל שנועד לאפשר גביה מדויקת ומהירה שלא תחייב מנגנוני בדיקה ופיקוח מורכבים, ולכך החוק מקנה למשיב סמכות להטלת סנקציות ממשיות – כך תכליתו של כפל המס להוות גורם מרתיע ומכוון התנהגות לשם הבטחת יעילותו של מנגנון הגביה.
