ע"מ 27791-10-18 מדס תעשיות חימום (1991) בע"מ נ' מנהל מע"מ גוש דן (31.1.2021)
המערערת טענה כי מעניקה שירותי שיווק, ייעוץ ושירותים טכניים בקשר למכירת מוצרי חברה זרה תושבת סין וכי עיקר השירות מתבצע מחוץ לישראל. בהתאם, טענה המערערת כי על השירותים יחול מע"מ בשיעור אפס מכוח סעיפים 30(א)(7) הקובע מע"מ בשיעור אפס על מתן שירות מחוץ לישראל וסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ הקובע מע"מ בשיעור אפס על מתן שירות לתושב חוץ.
עיקר הטענה ביחס לתחולת סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ היתה בהסתמך על הסייפא שלו, לפיה, גם ככל שהשירות ניתן נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל, אך תמורת השירות כלולה בערך הטובין המיובאים לישראל ולכן יחול מע"מ בשיעור אפס.
בית המשפט המחוזי לוד מפי כב' השופט גורמן קיבל את טענת המערערת כי ישנה חזקה כלכלית המעוגנת במבחן השכל הישר, כי העלויות כלולות במחיר הטובין, וודאי שניתן לקבוע כאמור שעה שגורם רלוונטי אצל מוכר הטובין מעיד כי כך הם פני הדברים, אף מבלי שיוצג תחשיב מפורט וכי יש לנקוט בגישה מקלה הנותנת משקל למבחן השכל הישר וניסיון החיים – כאמור לעיל.
יחד עם זאת, דחה בית המשפט את הערעור, לאור סתירות רבות בתשתית הראייתית שהציגה המערערת, עד שלטענת בית המשפט לא ניתן היה לעמוד על תוכן השירות או זהות מקבל השירות.
הערת העורכת: ביחס לתחולתו של סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ, קבע בית המשפט כי לדידו, מקבל השירות צריך אף להיות בחו"ל בעת מתן השירות. קביעה זו להבנתנו אינה נכונה, הפסיקה קבעה כי מקום מתן השירות הוא מקום צריכת השירות. אדם יכול לצרוך שירות מחוץ לישראל, כשהוא נמצא בישראל. כך למשל תיקון בבית שבבעלות ישראל בחו"ל, הוא שירות שנצרך בחו"ל, כשמקבל השירות נמצא בישראל.
ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ (2.2.2021)
בית המשפט העליון דחה את הערעור על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי לוד בגדרם נדחו ערעוריהן של המערערות לאחר שלא הפקידו את הערובות עליהם הורה בית המשפט קמא. טענתן המרכזית של המערערות כי ההוראות להפקדת ערובה לחיוב בהוצאות שניתנה לתובעת שהיא חברה בערבון מוגבל לפי סעיף 353א לחוק החברות לא חלות על ערעורי מס. בית המשפט קבע כי נושא זה הוכרע זה מכבר ברע"א 7687/18 מדינת ישראל נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (15.7.2020) והצר על כך שהמערערות התמידו בערעורן על אף הפסיקה המפורשת.
הערת העורכת: שימת הלב כי להבנתנו, יוצא מקביעת בית המשפט כי בערעורי מס מחיקת ההליך משמע שניתן יהיה להגיש את הערעור גם שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק.
ע"מ 33624-07-20 קבוצת מאייר ונכסים בע"מ נ' מנהל מע"מ (3.2.2021)
בית המשפט קיבל בקשת המשיב להורות למערערת להפקיד ערובה. בית המשפט חזר על שתי החלופות בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה: הראשונה, אם החברה התובעת הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. השניה, אם בית המשפט סבור כי "נסיבות העניין" אינן מצדיקות את חיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה, אף אם שוכנע כי לא תוכל לשלם את הוצאות המשפט. במסגרת בחינת "נסיבות העניין" נבחנים, בין היתר, סיכויי ההליך ומידת תום הלב בנקיטת ההליך. בית המשפט קבע כי המערערת לא הוכיחה אף אחת מטענות אלו ולכן תחויב בהפקדת ערובה, אשר גובהה יקבע במתינות, כדי למנוע פגיעה בגישה לערכאות.
ע"מ 49874-08-15 אביוב גולד בע"מ ואח' נ' אגף המכס והמע"מ (24.2.2021)
ערעור על שומות תשומות שהוציא המשיב למערערות בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות בענף הזהב. שומות התשומות היו חלק מפרשה מורכבת ומסועפת (שכונתה "זוג משמיים") של הפצה וקיזוז של חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב, במסגרתה אנשים רבים הועמדו לדין פלילי, הורשעו וריצו עונשי מאסר ממושכים.
השאלה שעמדה במוקד הערעור היתה האם החשבוניות נשוא הערעור משקפות את הצדדים הנכונים של העסקה.
בית-המשפט המחוזי ת"א, מפי השופטת סרוסי, דחה את הערעור תוך פסיקת הוצאות משפט בסך 65,000 ש"ח.
על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, כאשר במסגרת הערעור, הוגשה בקשה להוספת ראיות חדשות.
בהחלטה מיום 29.11.2020 קבע בית-המשפט העליון, כי "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לדיון בסוגיית הראיות החדשות שהגשתן התבקשה בשלב הערעור בתאריך 29.01.2020 וביחס לנפקות האפשרית של הדבר לגבי פסק הדין שניתן".
בית המשפט המחוזי ת"א מפי השופטת סרוסי בחנה את הראיות הנוספות וקבעה, כי אין ולא יהיה בצירופן כדי לשנות ממסקנות פסק-הדין. על קביעה זו ביקשו המערערות להשלים את נימוקי הערעור ביחס להחלטה זו.
ע"א 18/7319 אביוב גולד בע"מ ואח' נ' אגף המכס והמע"מ (12.7.2021)
בית המשפט העליון מפי השופט אלרון קובע כי אין בעובדה כי מכירת זהב התבצעה שלא על ידי בעליו מבחינה קניינית כדי לקבוע כי עסקינן ב"חשבוניות זרות" שמי שהוציאן לא היה רשאי להוציאן. עוד נקבע כי לאורך כל הדרך טען מנהל מע"מ כי מדובר בעסקה מלאכותית או בדויה כמשמעותה בסעיף 138 לחוק מע"מ, אך לא פעל במסגרתו, אלא טען כי חשבוניות המס בגין עסקאות אלה הוצאו שלא כדין. בית המשפט מפנה לפסק הדין בעניין שפכי אשקלון שם נקבע כי שומה שהוצאה שלא לפי סעיף 138 לחוק כשלאמיתו של דבר מנהל מע"מ טוען לקיומה של עסקה מלאכותית, עלולה להביא לפסילת השומה.
בית המשפט העליון מורה על החזרת הדין לבית המשפט המחוזי לבחינה כפולה, האם חשבוניות המס שיקפו את הצדדים הנכונים לעסקה ואם הוצאו כדין, ימשיך בית המשפט ויקבע אם עסקאות אלה נמנות עם אותם מקרים חריגים שמנהל מע"מ רשאי להתעלם מהן, כמצוות סעיף 138 לחוק מע"מ.
כבוד השופט מלצר מסכים עם התוצאה בשל הצורך לבדיקת הראיות, אך אינו מסכים עם עמדתו של כבוד השופט אלרון. כבוד השופטת וילנר אינה מסכימה כלל ומבקשת לדחות את הערעור אם היתה נשמעת דעתה.
ע"מ 62537-08-20 בסר ואח' נ' מדינת ישראל (3.3.2021)
בית המשפט קיבל באופן חלקי צו לגילוי מסמכים. בית המשפט ביקש לעמוד על מדיניות מנהל מע"מ אימתי לגישתו יש להטיל כפל מס מכוח סעיף 50 לחוק מע"מ חלף שומה מכוח סעיף 77. נציין כי במסגרת החלטת בית המשפט המבקש שמנהל מע"מ יפרט את המדיניות שלו בעניין, הביא בית המשפט את דברי נציגת המשיב, לפיהם, הטלת כפל מס תהיה במקרים בהם העוסק הוציא חשבוניות מס או ניכה מס תשומות שלא כדין מתוך ידיעה וכוונה וכי יש מקום להטיל כפל מס כאשר יש ראיות שהוצאת חשבונית מס שלא כדין או ניכויה נעשה במכוון.
הערת העורכת: טרם התקבל פסק דין בתיק ולכן טרם התפרסמה לציבור עמדת מנהל מע"מ בדבר מדיניות זו.
ע"מ 50851-03-18 חצב נ' מנהל מע"מ פתח תקווה (30.3.2021)
בית המשפט קיבל באופן חלקי ערעור על החלטת מנהל מע"מ לרשום את המערער כ"עוסק מורשה", מכוח סעיף 54 לחוק, החל משנת 2012, בשל פעילות בתחום המקרקעין. לא היה חולק כי עיקר פעילותו של המערער בתחום המקרקעין היתה לצד תפקידו כמנכ"ל בחברת הייטק. המערער חיפש אפיק השקעה ולשם כך חבר לאנשי נדל"ן מובהקים ובעיקר מר פרידמן, בעזרתם ביצע פעולות והשקעות החורגות מהתנהלות רגילה של משקיע פאסיבי, לרבות ברכישה, השבחה ומכירה. למערער לא היתה כוונה לפתח פעילות עסקית בתחום הנדל"ן ואין מדובר בפעילות רבת שנים אלא רק בשנים 2012-2016, לצד זה, ריבוי עסקאות בחלוף זמן קצר וחבירה לאנשי נדל"ן (מומחיות שילוחית). בית המשפט עורך הבחנה בין עסקאות שהתבצעו במקרקעין הראשונים שנרכשו (רוזנפלד 1), שעם התגבשותן, צבר המערער ניסיון שלא היה לו קודם ובהן החזיק תקופת זמן ארוכה וכי ההשבחה בהן נבעה מהגדלת זכויות משינוי שחל בתנאי הוראות תמ"א 38 מבלי שביצע המערער או שותפיו פעולות בעניין ולכן מסווגה כפעילות הונית שאינה עסקית. חיזוק לקביעה זו מוצא בית המשפט בהסכם שנחתם מול אותו מר פרידמן, המעלה כי עלו ספקות למנהל מע"מ ביחס לסיווגו כעוסק בשל עסקאות אלה. לעומת זאת, ביחס לעסקאות שביצע לאחר מכן (רוזנפלד 3 ואליהו הנביא) קבע כי יש לסווגו כ"עוסק".
עוד קבע בית המשפט כי אין להביא בחשבון רכישת קרקע ובניית הבית באנילביץ הואיל והבית כלל לא נמכר והושכר למגורים.
ע"מ 49084-06-19, צנציפר-חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ (07.04.2021)
בית המשפט דחה ערעור על סירוב מנהל מע"מ להכיר בחובות אבודים. בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין אלקה אחזקות (דצמבר 1999) קבע כי יש להכיר בחובות אבודים וקיימת זכות לקבל החזר מס בערכים ריאלים בגינם, אך לא קבע החזר מפורט לתביעת ההחזר וביצועו. בנובמבר 2000 הוספה לתקנות מע"מ, תקנה 24א בדבר "הודעה על הכרה בחוב אבוד" אשר קובעת, בין היתר, מגבלת זמן, לפיה, הודעת זיכוי בגין חוב אבוד תצא לא יאוחר משלוש שנים מיום הוצאת החשבונית ולא לפני שישה חודשים. בית המשפט מזכיר כי המונח "חוב אבוד" אינו מוגדר וקובע כי מתאפיין בשניים: הלכה למעשו אפסו הסיכויים לגבייתו בעלות כלכלית סבירה, העדר האפשרות לגביית החוב איננו נובע ממחדליו של הנושה. בית המשפט קובע כי המערערת הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר בחוב אבוד, אבל לא עמדה במגבלת הזמן הקבועה בתקנה 24א וכי לא ניתן לפרש את התקנה במניין הימים מיום היווצרות החוב כאבוד, אלא מיום הוצאת חשבונית המס. עוד קובע בית המשפט כי סעיף 116 לחוק מע"מ מעניק למנהל מע"מ את הסמכות להארכת המועד מעבר לשלוש שנים, עמדה אשר באה לידי ביטוי בהוראות הפרשנות של המשיב בדבר חובות אבודים.
ע"מ 18169-09-20 מאה ואחת טים בע"מ נ' מדינת ישראל (11.4.2021)
חובת הפקדת ערובה. לא נמצא חריג המצדיק סטייה מהכלל לחיוב הפקדת ערובה.
ה"פ 28170-04-20 ריבקין נ' רשות המסים (04.05.2021)
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי הסכמי שומה הם כלי חשוב לסיום מחלוקות בין רשות המסים ונישומים ובהיעדר נסיבות מיוחדות, אין לאפשר בנקל ביטולם של הסכמים אלה. אין זה סביר כי נישום יוכל לחתום על הסכם שומה, תוך שהוא מיוצג ומודע לעניינים השנויים במחלוקת וכעבור שנה בהעדר טעות מובהקת ובהעדר נסיבות מיוחדות – יוכל לבחור להעלות טענות משפטיות אשר על השמעתם ויתר בעצם החתימה. עוד נקבע כי הפרשנות הנכונה לתיבה מיום תשלום הכופר היא מיום ביצוע מלוא התשלום ולא מיום מסירת המחאות.
רע"א 8901/20 רון בן דוד ואח' נ' מנהל מע"מ ירושלים (28.6.2021)
בית המשפט דחה בקשת רשות לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות טענתם להתיישנות בדבר רישום של אדם כ"עוסק", מכוח סעיף 54 לחוק. בית המשפט קבע כי חובתו של החייב להירשם כ"עוסק" אינה מתחילה במועד הקמת העסק, בנסיבות קא – החתימה על הסכם השיתוף, אלא לכל המוקדם, כאשר התבצעה על ידו עסקה למכירת נכס או מתן שירות. רישום בהקמת עסק הוא רשות ואינו חובה.
ע"מ 69931-03-19, ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז (2.8.2021)
בית המשפט המחוזי מפי כב' השופט קירש קיבל את הערעור בקביעה כי הסייג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ ("לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן שירות נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל") לא חל בנסיבות בהן "האינטרסים והרצונות של שני מקבלי השירותים אינם זהים וכל אחד מהם מוכן לשלם כסף למי שיביא, ככל שניתן בתנאים השוררים בשוק, למימוש האינטרסים שלו באופן מיטבי, נמצא בסיס לומר כי בפנינו שירותים שונים ומופרדים.
אמנם ייתכן שכל צד פוטנציאלי לעסקה למכירת נכס, המוצעת באמצעות מתווך, מעוניין בהשגת התוצאה הכללית של סגירת עסקה, אולם אין משמעותו של עניין כללי זה כי צד פלוני יסכים לקשירת עסקה בכל מחיר. רק אם יימצא מחיר שישביע את רצונותיהם של שני הצדדים תיסגר עסקה ויהיה הגורם המפגיש זכאי לעמלות.
ואכן, כפי ששב ומדגיש המשיב דנן, השגת תוצאה עבור צד אחד בהכרח כרוכה בהשגת תוצאה עבור הצד השני. אולם אם נביט על השירות שניתן לכל אחד מהם כסיוע בהגשמת האינטרסים המקוריים שלו, הרי השירות שניתן לצד המוכר הוא סיוע במקסום מחיר הנכס והשירות שניתן לצד הקונה הוא סיוע בצמצום מחיר הנכס.
למותר לציין כי שירותים אלה יכולים להינתן על ידי גורמים שונים והם עשויים להינתן לצד אחד בלבד, אם כי במקרה דנן הם ניתנו תמיד על ידי אותו גורם – המערערת, ולשני הצדדים."
ע"מ 54320-04-18 י.ג.מ השקעות בע"מ נ' רשות המסים (02.08.2021)
בית המשפט המחוזי מפי כב' השופט גורמן קיבל את הערעור על החלטת מנהל מע"מ לרשום את המערערת כ"מוסד כספי" בשל עיסוקה של המערערת בסחר בניירות ערך בהשקעותיה העצמיות – בחשבון נוסטרו.
בית המשפט קבע כי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ פותח במילה "עוסק ש..", כלומר, הסעיף עוסק רק במי שבלאו הכי, בגדר עוסק עובר להחלת הסעיף ומי שכל פעילותו היא מכירת ני"ע אינו יכול להיחשב "עוסק", הואיל וני"ע אינם נכס. מכיוון שמנהל מע"מ לא טען לתחולת סעיף 19(ב), בית המשפט לא פוסק האם יחול רק על מי שעוסק בשירותי תיווך בני"ע (ברוקר) או כל עוסק שמקיים סחר בני"ע שאינטגראלי לפעילותו העסקית.
עוד קבע בית המשפט כי אין לקבל את פרשנות מנהל מע"מ לפיה, לשונו של סעיף1(א)(3) לצו מוסד כספי לוכדת ברשתה גם מי שסוחר בני"ע בחשבון נוסטרו. פרשנות לכאורה אפשרית, אך התבוננות רחבה יותר תלמד שלא נכון לאמץ אותה. בית המשפט לומד מפרוטוקולים הדיונים בועדת הכספים כי הסעיף עוסק בפעילות הדומה לפעילותה של גופים אחרים שהוגדרו כמוסד כספי (שירות פיננסי או ביטוחי) וכי כוונת הסעיף היא בעיקר לאלה הפועלים מחוץ לבורסה. סוחר בחשבון נוסטרו אינו נותן שירות לאחר. בית המשפט נסמך בקביעתו גם על תכלית חוק מע"מ לחול על צריכה ולא על פעילות עסקית ומסכים כי הטלת מס על סוחר נוסטרו תטיל עליו מס יותר מכל עוסק אחר. לפיכך, יש לפרש את סעיף 1(א)(3) לצו מוסד כספי למי שנותן שירות לכל הפחות גם לאחרים.
ע"מ 45876-03-19 קיבוץ להב נ' מע"מ ב"ש (04.11.2021)
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי המערער לא היה רשאי להוציא הודעת זיכוי על חשבונית המס שהוציא בשל קבלת פיצוי הפקעה. תחילה מהטעם כי הצהרת המערער במסגרת הדיווח למיסוי מקרקעין היתה כי מדובר בפיצוי הפקעה ובשל כך קיבל הטבות מס ולכן מקים השתק שיפוטי המונע מהמערער לטעון כעת אחרת. בנוסף ולמעלה מן הצורך קובע בית המשפט כי הגם שלא היה קם השתק שיפוטי ומשהצדדים נקטו לשון מפורשת בהסכם כי עסקינן בפיצוי הפקעה, וגם על פי מהותו הכלכלית של הפיצוי ששולם בשלב אחד כפיצוי כולל על הפקעה לא מאפשרת את טענת המערערת כי חלק מהפיצוי שולם בעבור ירידת ערך מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה שאינה חייבת במע"מ.
ע"א 9838/17, גבעות דוד השקעות ונדל"ן נ' מנהל מע"מ ת"א (11.11.2021)
הערעור התקבל בחלקו. בית המשפט העליון קבע כי טענת התיישנות חייבת לעלות בהזדמנות הראשונה ולכן משלא טענה המערערת להתיישנות בהליך ההשגה, לא תוכל להעלותה בערעור בבית המשפט המחוזי. הטוען לפגם פרוצדורלי חייב לעמוד בתנאים הפרוצדורליים בעצמו. יחד עם זאת, קובע בית המשפט העליון למען הסר ספק כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בפרשנות (יצירתית שאין לה עיגון בלשון החוק) מועד ההתיישנות מכוח סעיף 77(ב) שגויה וועשויה להביא לאיון מסגרות הזמנים הזמנים הקבועות בסעיף 77(ב) לחוק אשר מושתות על מועד הגשת הדו"ח והוא בלבד. בטענה המהותית קובע בית המשפט כי מהותן הכלכלית של התקשרויות המערערת עם אלקובי ומרציאנו היא הלכה למעשה מכירת דירות חדשות ולא אין להחיל על מכירתן את הוראות סעיף 5(ב) לחוק וכי אין להיזקק כלל להוראות סעיף 138 לחוק בדבר עסקה מלאכותית. ביחס לתקבולים שקיבלה המערערת מאלקובי ומרציאנו, הואיל וניתן לבצע תשלומים בעבור עסקה כנגד קיזוז יתרות חובה כלפי בעלי המניות ולא הוכח שיתרות החובה הן פיקטיביות.
ע"א 8052/19, אריה בוחניק נ' מדינת ישראל – רשות המיסים אגף המכס והמע"מ (14.11.2021)
בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי הסמכות להטלת כפל מס מכוח סעיף 50 לחוק מע"מ קמה רק לאחר שיש בידה תשתית עובדתית להראות כי המערער הוא שהוציא את החשבוניות הפיקטיביות. ככל שעלה בידי המשיבה לעמוד בנטל ראשוני זה, עובר הנטל למערער להראות כי נפל פגם בהחלטת המשיבה.
בהתאם קבע בית המשפט העליון כי נוכח הדרישה לתשתית עובדתית שתעמוד במבחן "מאזן ההסתברויות" הקפדני, לא די בהצגת ראיות רק לכך שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, וכי הימנעות מלהצביע על חלקו של המערער בהוצאתן, שומטת את הבסיס להוצאת כפל המס.
הערת העורכת: יש להחיל קביעה זו בהתאמה גם כאשר מדובר בהטלת כפל מס בשל חדש לניכוי מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו שלא כדין ועל מנהל מע"מ להראות טת חלקו של העוסק בדבר הידיעה כי חשבוניות המס הוצאו שלא כדין.
