סיכום שנת 2020 בתחום המע"מ – פסיקה, חקיקה והחלטות מיסוי

פסיקה

 

ע"מ 21168-01-15 פאר נ' מנהל מע"מ חיפה (16.12.2019)

עניינו דחיית בקשת המערער להגיש דוחות מתוקנים לשנים 2004-2005, בעקבות פסק דינו של כב' השופט סוקול בע"מ 11173-06-10 שניתן ביום 7.1.13 מפי כב' השופט סוקול, אשר שלל את זכות המערער לניכוי מס תשומות, בין היתר, בשל הקביעה כי המערערת אינו סוחר מתכות אלא מתווך גרידא.

בית המשפט המחוזי חיפה מפי כב' השופטת ויינשטיין דחה את טענת המשיב וקבע כי לא חלה התיישנות, בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, "התיישנות שלא מדעת", הואיל והעובדות המהוות את עילת התביעה (בנסיבות קא תיקן הדו"ח) נודעו למערער רק מיום מתן פסק הדין של כב' השופט סוקול. עוד קבע בית המשפט כי אין בעובדה שהמשיב לא פעל כנגד החברה שסחרה במתכות במישור השומתי כדי להטיל על המערער מס הגבוה מהמס המגיע ממנו.

הערת העורכת: סעיף 71 לחוק מע"מ מאפשר הגשת דו"ח משלים או מתקן, מבלי שנוקב במגבלת זמן להגשתו.

ע"מ 21168-01-15 פאר נ' מנהל מע"מ חיפה (3.9.2020)

לאחר מתן פסק הדין דלעיל, הגיש המערער דוחות מתקנים, בהתאם להוראות פסק הדין, אבל המשיב לא קלט את הדוחות והמשיך ונקט הליכי גביה כלפי המערער. לאור זאת, הגיש המערער בקשה לביזיון בית משפט כנגד המשיב. בית המשפט קבע כי אכן התנהלותו של המשיב מלמדת כי לא יישם את פסק הדין. לאחר מכן, קובע בית המשפט כי ניתן להפעיל את פקודת ביזיון בית המשפט כנגד רשות מרשויות המדינה, אך ראוי לעשות זאת במשורה, הואיל והסנקציות יופעלו על אורגנים ברשות. לפיכך, קובע בית המשפט הוראות מפורטות ליישום פסק הדין.

 

ע"מ 21475-05-17 צ.י.א הסעות ומאפה בע"מ נ' רשות המיסים (1.1.2020)

בית המשפט דחה ערעור על שומת עסקאות שהוציא המשיב בשל פער משמעותי (3 מיליון ₪) בין דיווח ההכנסות לפקיד השומה לעומת ההכנסות שדווחו למשיב. יתר על כן, בקשת המערערת לתיקון שומת מס ההכנסה הביאה להגדלת ההכנסות לצורכי מס הכנסה. שימת הלב כי קיים שוני במועדי החיוב הקבועים בחוק מע"מ לעומת פקודת מס הכנסה ובנוסף, קיימות לא מעט הכנסות שאינן בגדר "עסקה" החייבת במע"מ.

 

ע"מ 12491-02-17 אליטם בע"מ נ' אגף מס קניה ומע"מ (15.1.2020)

בית המשפט דחה ערעור על שומת עסקאות שהוציא המשיב בשל מכירת מקרקעין של פרויקט נדל"ן, אשר לא יצא אל הפועל. בית המשפט קבע כי על אף שהבנייה המתוכננת לא התממשה ולא נעשו פעולות כדי לקדם אותו בשל ההתדיינות המשפטית הארוכה עם מוכרי המקרקעין, המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי המכירה נעשתה שלא "במהלך עסק", בין היתר, כי לא הובאה כל ראייה לנקודת המפנה המסמנת מעבר ממיזם מסחרי להשקעה פסיבית המוחזקת לטווח ארוך ולאור דיווחיה ומצגיה של המערערת, גם כלפי רשות המסים, לרבות הנאה מקיזוז הפסד עסקי. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי השכרת הנכס שעל המקרקעין לא היתה פעילות עסקית נפרדת אלא תוצאת לוואי ולכן אין מכירתו נכנס בגדר מכירת ציוד. בחינת החלופה השניה להגדרת "עסקה", הובילה את בית המשפט לקביעה כי המערערת ניכתה כדין את מס התשומות בגין רכישת המקרקעין ולכן חייבת במע"מ בגין הרכישה, גם מבלי להיזקק לקביעה כי המכירה התבצעה במהלך עסקיה.

הערת העורכת: בבחינת החלופה הראשונה להגדרת "עסקה" בסעיף 1 לחוק מע"מ, הזכיר בית המשפט את סעיף 137א לחוק מע"מ, אנו נציין כי יכול ששימוש בסעיף זה על ידי המערערת היה מאפשר אולי טענת התיישנות על החיוב במע"מ.

 

ע"מ 30507-03-19 דורון רובין השקעות וייעוץ בע"מ נ' מע"מ ת"א 3 (19.1.2020)

בית המשפט דחה ערעור על החלטת המשיב לביטול רישום המערערת כ"עוסק", מכוח סמכותו בסעיף 61(א) לחוק מע"מ. כשמבקש המשיב לפעול מכוח סמכותו בסעיף 61(א) לחוק מע"מ, עליו לשלוח מכתב כוונה אשר חייב להיות מושתת על בסיס עובדתי מספק כי לא מתקיימת פעילות עסקית או כי העסק מיועד לפעילות בלתי חוקית. לאחר מכן, מוטלת החובה על המשיב ליתן זכות שימוע נאותה (כללי הצדק הטבעי וסעיף 62 לחוק מע"מ). ככל שלאחר קיום השימוע, עומד המנהל על דעתו, עליו להודיע לעוסק על החלטתו לבטל רישומו כעוסק (סעיף 64(א)), תוך שההודעה מנומקת. ככל שהעוסק מגיש ערעור על החלטת המשיב, על פי הזכות הנתונה לו בסעיף 64(א) לחוק, סעיף 64(ג) מעניק עיכוב ביצוע אוטומטי, כאשר הסיפא של הסעיף מאפשרת למנהל מע"מ לבקש מבית משפט שלא לעכב את ביצוע החלטתו, קרי, לאפשר סגירת התיק עד להכרעה בערעור.

נטל הראיה והשכנוע לפי סעיף 64 לחוק מע"מ מוטל על המשיב.

על אף שלא ניתנה למערערת זכות שימוע ולא הוצא מכתב מנומק המפרט את החלטת המנהל על ביטול הרישום, תוך שהוא מבטל רישומה כעוסק למפרע חודשיים קודם, מתחילת אותה שנה (19), לא ביטל בית המשפט את החלטת המנהל מהנימוק כי נחה דעתו שיש בשימוע המאוחר לרפא את הפגם. זאת, למרות שחרג מנהל מע"מ מסמכותו הקבועה בחוק.

 

ה"פ 31195-05-17 גרשנזון נ' מע"מ פתח תקוה  (22.4.2020)

לנישום עומדת זכות לעתור לפסק דין המצהיר על התיישנות חוב כלפי רשות מינהלית ובכך לחסום את הרשות מהמך נקיטת הליכי גביה נגדו, כשהוא יוזם את ההליך, על אף שמדובר בטענת הגנה.

ביצוע הליכי גבייה מינהלית אינם מקפיאים את מרוץ ההתיישנות להגשת תביעה אזרחית, אך מאפסת את תקופת ההתיישנות כל אימת שהרשות מפעילה הליכי גבייה ומוודאה שנישום מודע לכך. פעולות שלא הובאו לידיעת הנישום לא יאפסו את תקופת ההתיישנות.

מאידך, מצב בו הרשות לא נקטה כלל בהליכי גבייה עד לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, הרי שהוקם מחסום בפני הרשות מפני נקיטת הליכי גביה.

המשיב נקט פעולות גביה בודדות משנת 1996 ועד לשנת 2012, אך לא הביא ולו ראיה אחת המלמדת כי הפעולות הובאו לידיעת הנישום ולכן התקבלה טענת המבקש במלואה בטענת ההתיישנות.

 

ת"א 57200-12-16 בן דוד ואח' נ' מדינת ישראל (25.2.2020)

בית המשפט קיבל את תביעת משלבות לקבלת החזר מע"מ ששולם בגין שירותים שהעניקו למועצה מקומית כפר סבא הואיל ותקנה 6א אינה חלה על התובעות וכי לא היו חייבות לפעול על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 105 לחוק מע"מ ולכן חייב את הנתבעת לשלם את סכומי המע"מ שנוכו להן.

 

ע"מ 67772-11-16 שמעון ברזילי מכוניות 1987 בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ (16.3.2020)

בית המשפט דחה את ערעור על החלטת המשיב להשבת מס תשומות שניכתה המערערת בשל השכרת רכב על ידה לטובת מתן רכב חלופי ללקוחותיה, במסגרת פעילות המוסך שלה, מהטעם כי פעילות זו אינה נכנסת בגדר אחד החריגים בתקנה 14 לתקנות מע"מ וכי הרכבים אינם משמשים לבד ממכירתם במהלך עסקה של המערערת בפעילותה כמוסך.

 

ע"מ 15195-04-18 איי.אס.פי. פיננשל מנג'מנט בע"מ נ' מע"מ פ"ת (30.3.2020)

בית המשפט דחה את טענת המערערת להחיל שיעור אפס על שירותי השיווק שהעניקה לקרנות זרות, מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ מהטעם כי למערערת היה תפקיד מהותי ומרכזי מול המשקיעים הישראלים.

 

ע"מ 27953-11-18 דומסטרוי חברה קבלנית לעבודות בנייה בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א מרכז (22.3.2020)

בית המשפט קיבל ערעורה של המערערת שביקשה לבטל את תיק העוסק שלה למפרע. זאת, כשתוכניותיה להקמת בית מלון לא יצאו אל הפועל, הגם שבתקופה החל מרכישת המקרקעין והרישום כ"עוסק", השכירה את היחידות במקרקעין, 3 יחידות למטרות מגורים ו-4 יחידות למטרות אחרות.

בית המשפט קבע כי פעילות המערערת אינה עולה כדי "עסק" מהטעם כי ההשכרה הדומיננטית היא ההשכרה למטרת מגורים אשר פטורה ממע"מ מכוח סעיף 31(1) לחוק והוצאה מחוץ להגדרת "עוסק", מכוח תקנה 1(1) לתקנות הרישום. זאת, יחד עם העובדה שהשכרת 4 יחידות סטודיו למטרות אחרות אינה עולה כדי פעילות עסקית.

עוד קבע בית המשפט כי המצג לרשויות המס לא היה מצג שווא ובוודאי לא נעשה בתום לב, אלא שכוונות המערערת להקים בית מלון לא יצאו אל הפועל. המשיב לא חלק על כך, אך ביקש לבטל את הרישום מכאן והלאה ולא למפרע מתוך מטרה לחייב במס את המכירה העתידית.

 

ע"מ 1068-08 עמותת י.ע.ל אסף הרופא נ' מע"מ רמלה (31.5.2020)

בית המשפט דחה את ערעור המערערת על החלטת המשיב לשינוי סיווג פעילותה בהפעלת עגלות קפה ומזנונים ל"עוסק".

קביעה זו הסתמכה על מבחני "בשערייך ירושלים", על הטעמים הבאים: מטרת פעילות זו של המערערת להשיא רווחים, הגם שמדובר במטרה זמנית וכשכל הרווחים מועברים כתרומה לבית החולים לרכישת ציוד רפואי; כל העובדים בעגלות הקפה ובמזנונים הם עובדים בשכר; המערערת אינה מקבלת תרומות וכל הכנסותיה ממקורות עצמאיים; פגיעה לא מוצדקת באוצר המדינה- פעילות מעין זו לרוב מתבצעת על ידי עוסקים החייבים בתשלום מע"מ.

יודגש כי בית המשפט קבע כי אין בפעילות המערערת כדי ליצור יתרון בלתי הוגן כלפי עוסקים אחרים החייבים בתשלום מע"מ, אך כידוע, אין הכרח כי כל הקריטריונים שאומצו בפסיקה יתקיימו ולכן בחינת כלל הקריטריונים הובילו את בית המשפט למסקנה כי פעילות זו של המערערת נכנסת בגדר "עסק".

בית המשפט קבע כי נטל הבאת הראיה וגם נטל השכנוע רובצים על המערערת, הואיל ונקודת המוצא היא כי מי שמוכר נכס או נותן שירות הוא "עוסק" ואילו הגדרתו כ"מלכ"ר" או "מוסד כספי" היא בגדר חריג.

הערת העורכת: קביעה שיש איתה קושי, הואיל ודווקא הגדרת עוסק היא שיורית.

 

רע"א 7687/18 מדינת ישראל נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (15.7.2020)

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור שהגישה רשות המסים, הואיל ומעוררת שאלה עקרונית שטרם הוכרעה – התוצאה של הפרת הוראה להפקדת ערובה לחיוב בהוצאות שניתנה לתובעת שהיא חברה בערבון מוגבל לפי סעיף 353א לחוק החברות וקבע כי יש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור.

בית המשפט קבע כי העובדה כי סעיף 353א לחוק החברות אינו קובע תוצאות הפרת הפקדת ערובה אינו הסדר שלילי, אלא לאקונה הדורשת השלמה על דרך פרשנות שיפוטית. לאור האמור, קבע בית המשפט הפרת הפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, לרבות בערעור מס, מקנה לבית המשפט את הסמכות למחיקת ההליך.

הערת העורכת: שימת הלב כי המשפט לא נתן דעתו כי בערעורי מס מחיקת ההליך כמוה כדחיית ההליך ולא יהיה ניתן להגישו במועד אחר.

 

ע"מ 71998-12-19 דריה אנרגיה בע"מ נ' רשות המיסים (2.8.2020)

בית המשפט קיבל את בקשת המערערת למחוק סעיפים בכתב התשובה של המשיב, המהווים הרחבת חזית אסורה. בית המשפט קבע כי אין להעלות בסיס שומה שונה מהנטען בהליך ההשגה, בשונה מהוספת ראיה, או נימוק משפטי נוסף לטענה קיימת.

הטעם בבסיס החלטת בית המשפט היא מניעת זילות מעמד ההשגה ובנוסף, מניעת נזק דיוני שייגרם למערערת בהוכחת טענה שלא היתה במחלוקת עד להגשת כתב התשובה מטעם המשיב.

 

ע"א 7195/17 חברת נ.ב.ע בע"מ ואח' נ' גמלא הראל נדל"ן למגורים ואח' (25.8.2020)

בית המשפט העליון קבע כי הריבית המקסימלית בחוק כוללת את רכיב המע"מ ואין מדובר ברכיב חיצוני לריבית, ולכן ניתן לגבותו בנוסף לריבית המקסימלית המותרת.

בית המשפט קבע כי החבות במע"מ מוטלת על המוכר ואין בזכות לגלגול חיוב זה לכתפי הצרכנים, כדי להעביר את החבות המשפטית לכתפי הקונה או מקבל השירות. יוצא מכך כי המע"מ הוא חלק מהמחיר ולכן כשהמחיר מפוקח, הוא כולל בתוכו גם את רכיב המע"מ.

הערת העורכת: דומה כי בית המשפט העליון לא הביא בחשבון כי עבור "עוסק מורשה" הזכאי לנכות את המס התשומות, ככל הנראה כפי הנסיבות קא, תוצאה זו מפחיתה הלכה למעשה את שיעור הריבית המקסימלי. בית המשפט דן רק בעובדה שאין בכל אפליה בין עוסק מורשה לאדם פרטי.

 

ע"מ 15803-02-18 אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ נ' רשות המיסים (7.9.2020)

בית המשפט קבע כי הסייג לחריג הממעט לעניין מקבל השירות הקבוע בסייפא לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ יחול גם ביחס לשירותים מיובאים. הסייג כאמור קובע כי כאשר התמורה בגין השירות מהווה חלק מערך הטובין כפי שנקבע בפקודת המכס, על אף שנוסף על תושב החוץ, מקבל את השירות בפועל גם תושב ישראל בישראל, יחול על השירות מס בשיעור אפס.

ברם, בית המשפט קבע כי אין די בהוכחת המערערת כי עלויות השירותים שנתנה למקבלת השירות כלולות בתמורת השירותים המיובאים על-ידי הלקוחות הישראלים, הואיל והמערערת לא הוכיחה כי הלקוחות הישראלים דיווחו כדין ושילמו מע"מ בייבוא.

הערת העורכת: י.פוטשבוצקי בספרו[1], כתב על הפרשנות שיש לסיפא לסעיף 30(א)(5), שם הגדיל ואמר שאף אם קיים פטור ממע"מ ביבוא וכל עוד היבוא כפוף להטלת מע"מ, יחול החריג הממעט.

 

ע"מ 19458-04-20 מסיכה נ' מדינת ישראל (24.9.2020)

בית המשפט קיבל ערעור על הפעלת הליכי גביה על ידי המשיב במשך למעלה מעשרים שנה, ביחס לשומה שהוצאה בשנת 1993. במהלך כל השנים טען המשיב כי המערער הגיש את ההשגה על השומות באיחור ניכר של שנה, ביום 1.2.1994. בית המשפט בבואו לכתוב החלטה הדוחה את הערעור על הסף, לבקשת המשיב, הבחין כי בשומה, שלטענת המשיב הוצאה ביום 3.1.1993, כלול חיוב בגין שנת 1993 כולה. כשהדבר עורר את חשדו של בית המשפט, ביקש הלה הבהרה מאת המשיב שמסר כי במרשמי המחשב צוין כי השומה הוצאה ביום 28.12.1993, בניגוד מוחלט למידע שמסר המשיב במהלך כל השנים, הן למערער ולהן לבית המשפט.

בית המשפט ראה התנהלות זו בחומרה רבה ואף קבע כי חזקת התקינות המינהלית לא עומדת במקרה קא למשיב וכי  לא ניתן להתעלם מהחשד המתעורר כי המשיב מנע מהמערער ומבית המשפט מידע אשר היה מצוי באמתחתו. חשד אשר עלול לכרסם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק וגביית המס.

 

ע"מ 19192-10-18 יעקב נ' מנהל מע"מ ירושלים (24.11.2020)

בית המשפט דחה את הערעור וקיבל את עמדת המשיב כי על השירותים שהעניק המערער לתיירים לא חל מע"מ בשיעור אפס, מכוח סעיף 30(א)(8) לחוק. המערער סיפק שירותי כביסה, אספקת מזון ועוד לתיירים השוהים בארץ בדירות מגורים. בית המשפט קבע כי לא נסתרה טענת המערער כי הדירות עונות להגדרת "בית מלון" ואין באי רישום בעלי הדירות כ"עוסק" כדי לסתור זאת. תקנה 12ב לתקנות מע"מ קובעת מפורשת שסעיף 30(א)(8) לחוק מע"מ יחול רק אם השירותים אגב לינת התייר, ניתנו מאת בית המלון ולא על ידי צדדים שלישים ותואמת את תכלית החקיקה.

 

ע"מ 22467-09-17 אמדוקס ישראל נ' מנהל מע"מ נתניה (17.12.2020)

בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי במקומות עבודה בהם מעמידים לטובת העובדים מתחם ייעודי לשם צריכת מזון ומשקה, לאו דווקא בסדרי הגודל של המערערת, לא כולל המונח "ארוחה" שבתקנה 15 לתקנות מע"מ השוללת ניכוי מס תשומות, גם את דמי השכירות היחסיים ועלויות הנלוות שניתן לייחס לאותו מתחם.

 

ע"מ 15-02-59430 שריקי נ' מנהל מס ערך מוסף – ביקורת פשיעה חמורה (14.12.2020)

בית המשפט קבע כי המערער הרים את הנטל שהיה מוטל עליו בעניין "המבחן הסובייקטיבי". לפי מכלול הנסיבות המסוימות, בית המשפט סבר כי לא יהיה צודק לשלול את ניכוי מס התשומות. אין במסקנה זו כדי להקל ראש לא בחומרת מעשי המעורבים בפרשת "זוג משמיים" ולא בחובה הכללית המוטלת על מקבלי חשבוניות שלא להתעלם מסימנים חשודים ו"נורות אזהרה" למיניהם. אולם גם לאחריות מקבל חשבונית יש להציב גבול כלשהו, ובית המשפט התרשם, על פי הראיות, כי המערער דנן לא הועמד במצב מסחרי בלתי מתקבל על הדעת אשר חייב נקיטת אמצעים נוספים.

 

תקנות

 

תקנות מס ערך מוסף (הוראת שעה מס' 3), התש"ף-2020 (14.7.2020)

תיקון תקנה 24א(ג), לפיה, התקופה שמיום 22.3.2020 ועד ליום 31.10.2020, לא תבוא במניין הימים לתקופת השלוש שנים הקבועה לטובת החזר מע"מ בגין חוב אבוד, לא עוד מועד תחילתה של תקופת השלוש שנים חל לפני תום התקופה הקובעת ומועד סיומה חל בתקופה הקובעת או בחודשיים שאחריה.

 

החלטות מסוי

 

החלטת מסוי 3109/20 – החבות במס בגין הוצאות מימון ערבות להבטחת השקעות של רוכשי דירות

הוצאות בגין עלות מימון הערבות, הן בבחינת "הוצאות לטובת צד שלישי" כמשמעותו בתקנה 6(א) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: "תקנות מע"מ") ועל כן אינן מהוות חלק ממחיר העסקה בסעיף 7 לחוק מע"מ, בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: נוסח המצוי בהחלטת המיסוי שיהווה חלק מהסכם המכר, שם יצוין מפורשות כי החברה נושאת בעלות המימון בעבור הקונה;   בכל המסמכים שיחתמו בקשר עם מכירת הדירה לא יצוין כי הוראות סעיף 3א(ב) לחוק המכר לא חלות;  במסמך שיוציא המבטח לחברה יפורט שם הקונה וסכום עמלת הערבות; בחשבונית המס שתוציא החברה לקונה יצוין בנפרד גובה הסכום שמהווה הוצאות המימון תוך פירוט טיב ההוצאה.

 

החלטת מסוי 0541/20 – החבות במס בגין מתן שירותי תמיכה בתוכנה לעוסק תושב אזור אילת – החלטת מיסוי בהסכם.

מכלל השירותים שהחברה נותנת לעוסקים אילתים, רק שירותי תמיכה בתוכנה כלולים בתקנה 20א לתקנות אסח"א ולכן רק הם יהיו חייבים במע"מ בשיעור אפס, בכפוף להפרדה בין מרכיבי השירות.

 

החלטת מסוי 2910/20 – החבות במע"מ בשל סכומים המשולמים על ידי משרד השיכון והבינוי כתוספת סבסוד הוצאות פיתוח.

סכומים המשולמים על ידי משרד השיכון והבינוי כתוספת סבסוד הוצאות פיתוח בשל מכירת דירה לזכאי משרד השיכון והבינוי יהיו חייבים במע"מ כחלק ממחיר העסקה או לחילופין מכוח סעיף 12 לחוק מע"מ.

 

 

[1] 266 / י. פוטשבוצקי – מע"מ – מהדורת 2001 / סעיף 30(א)(5), תקנה 12א

 

סיכום שנת 2020 בתחום המעמ

צור קשר
x

    השארו מעודכנים

      דילוג לתוכן