סיכום שנת 2025 – פסיקה בתחום המע"מ

ע"מ 41558-04-24 האדי אבו אלהוא ואח' נ' מע"מ/מכס – רשות המיסים (08.01.2025).

ההליך עסק בשאלת עיכוב החזרי מע"מ וביחס שבין המסלול האזרחי לבין הליך לפי סעיף 112א לחוק מע"מ. המערערים טענו כי חלפה תקופת העיכוב הקבועה בדין, בעוד שהמשיב הפנה לכך שנפתחה חקירה פלילית בחשד לחשבוניות פיקטיביות. בית המשפט המחוזי בירושלים מיקד את הדיון בשאלת הסמכות העניינית ולא בשאלת זכאות ההחזר לגופה. נפסק כי משהתנהל הליך לפי סעיף 112א בבית משפט השלום, הסמכות לדון בטענות מצויה שם. לפיכך, הערעור נמחק על הסף. נזכיר כי סעיף 112א לחוק מע"מ שכותרתו גביית מס במקרים מיוחדים מקנה למנהל מע"מ בנסיבות בו קיים חשש כי המס על עסקאות או המס על תשומות שלא נוכה כדין, לא ישולם הסמכות לשום את העוסק בסכום הסביר בעיניו ולדרוש ערובה ואם זו לא נמסרה, רשאי מנהל מע"מ לבקש מבית משפט שלום  ליתן צו, אף שלא בפני העוסק על עיכוב יציאתו מהארץ ו/או  על עיקול רכושו, ואם נוכח כי יש חשש סביר שהמס לא ייגבה וכי אין די בעיקול כדי להבטיח את גבייתו – על תפיסת רכושו.

ע"מ (ת"א-יפו) 62970-03-22 אאורה השקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל-אביב מרכז (13.02.2025).

פסק הדין עסק בשאלה אם עבודות ציבוריות שביצע יזם בפרויקט התחדשות עירונית מהוות "עסקה" חייבת במע"מ. מנהל מע"מ טען כי העבודות בוצעו עבור העירייה ובתמורה לזכויות או ויתורים שקיבלה היזמית. בית המשפט הבחין בין עבודות המבוצעות רק לצורכי היזם לבין עבודות שיש בהן מתן שירות לרשות המקומית. הערעור התקבל בחלקו, ונקבע שאין לראות בכל רכיב של המטלות הציבוריות עסקה חייבת. בניגוד לפסק-הדין בעניין חוף הכרמל (ע"א 10252/05) וקרית שדה התעופה (ע"א 10252/05), שם דובר על הקמה מאפס של תשתיות שבאחריות העירייה, במקרה דנא דובר בתשתיות שכבר היו קיימות, אך הן נהרסו ונבנו מחדש בשל צורכו של היזם. פסק הדין חשוב במיוחד לבחינת חיוב במע"מ בגין מטלות ציבוריות בפרויקטי נדל"ן.

ע"מ 9172-12-21 אברהם בן עמי נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים (04.03.2025).

המחלוקת נסבה על בניית דירות מגורים והשכרתן, ועל השאלה אם מדובר ב"שימוש לצורך עצמי" החייב במע"מ. המערער טען, בין היתר, כי מדובר בהשכרה פטורה למגורים ולא בפעילות עסקית החייבת במס עסקאות. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין יש לראות במערער כעוסק בתחום הנדל"ן, וכי לאחר 24 חודשי השכרה מתקיים אירוע מס של שימוש לצורך עצמי. בכך אומצה עמדת המשיב ביחס לחבות במע"מ. לפסק הדין יש חשיבות מעשית ליזמים ולקבלנים המחזיקים דירות שבנו לצורכי השכרה.

ראו מאמר שלי הדן בהרחבה בפסק הדין – 

עת"מ 64621-02-25 מרום משגב יזום ובניה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (18.03.2025).

העתירה הוגשה נגד החלטת רשות המיסים לשלול מן העותרת את מעמדה כעוסק לפי חוק מע"מ. השאלה המרכזית היתה שאלת המסלול הדיוני המתאים לתקיפת ההחלטה. בית המשפט קבע כי התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים אינה מקנה סמכות לדון בעתירה מסוג זה. עוד נקבע כי לעותרת עומד סעד חלופי בדמות ערעור לפי סעיף 64 לחוק מע"מ. לכן העתירה נדחתה על הסף.

ע"מ 21387-08-20 ארז אריאל פנחס נ' מנהל מס ערך מוסף עכו (08.04.2025).

פסק הדין עסק בערעורי מס הכנסה ומע"מ של המערער, לאחר שבהליך קודם שנוהל בשנת 2018 נדחה ערעורו על עצם ההחלטה לרשום אותו כעוסק במכירת מקרקעין, בעקבות חזרתו מההליך בשלב מתקדם; על יסוד זאת נקבע כי קיים כלפיו השתק פלוגתא והוא אינו רשאי לשוב ולטעון כי אינו עוסק, כי עיסוקו הוא בהשכרה בלבד, או כי יש לסווגו כעוסק רק משנת 2016. בית המשפט קבע כי פעילות המערער היא עסק של מכירת מקרקעין החל משנת 2008, וכי מסקנה זו מתחייבת הן מן ההליך הקודם והן מבחינה מהותית, לאחר יישום מבחני העזר האובייקטיביים שנקבעו בפסיקה. עוד נקבע כי הטענה שלפיה המקרקעין נרכשו והדירות נבנו מלכתחילה לצורכי השקעה והשכרה ארוכת טווח לא הוכחה ואף נסתרה בראיות, וכי העברת דירות לבנות המשפחה נעשתה ללא טעם כלכלי ממשי, באופן המהווה עסקה מלאכותית וניסיון לפצל את המנגנון העסקי לשם הימנעות ממס. בהתאם לכך נדחו גם טענות המערער לפטור ממע"מ לפי סעיפים 31(1) ו-31(4) לחוק, וכן טענת ההסתמכות על החלטת מיסוי מקדמית משנת 2005. לצד זאת נקבע כי קיזוז מס תשומות יתאפשר רק בגבולות התקופה הקבועה בדין, עד חמש שנים לאחור, וכי לאחר תשלום מס העסקאות בפועל יופחת רכיב המע"מ משומת מס ההכנסה.

ע"מ 27555-11-23 סנטר המושבה 975 בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים ואח' ( 19.05.2025).

פסק הדין עסק בשאלה אם חברה שרכשה אופציה במקרקעין לצורך פרויקט נדל"ן זכאית להירשם כעוסק עוד בטרם החלה פעילות עסקית מלאה. מנהל מע"מ סירב לרישום בטענה שאין די באופציה כדי ללמד על "עסק בהקמה". בית המשפט קבע כי נקודת המוצא היא רישום, וסירוב לרישום הוא החריג. עוד נקבע כי המערערת הציגה תשתית עובדתית מספקת המלמדת על כוונה עסקית ממשית. הערעור התקבל, באופן המחזק גישה פרו-רישומית ביחס לעסק בהקמה.

ע"מ 10835-01-22 מובילאיי טכנולוגיות ראיה בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים (27.05.2025).

פסק הדין עסק בתחולת תקנה 15א לתקנות מע"מ על הוצאות שונות לטובת עובדים, ונקבע כי המבחן הוא מיהו הנהנה הישיר והדומיננטי מן התשומה . בית המשפט קבע כי תשומות בגין הסעות עובדים אינן מותרות בניכוי, משום שההסעות נועדו בעיקר לנוחות העובדים, כאשר קיימת תחבורה ציבורית סדירה, גם אם פחות נוחה. כך גם נדחה ניכוי התשומות בגין ייעוץ פנסיוני, לאחר שנקבע כי מדובר בשירות אישי לעובדים ולא בניהול שוטף של חובת המעסיק . מנגד, הותר ניכוי תשומות בגין עלויות הבנייה שיוחסו לחללי ספא, חדר כושר וחדר מוזיקה, שכן אין מדובר בתשומה שנמכרה לעובדים אלא בחלק מעלויות הקמת המבנה, בהתאם להלכת אמדוקס. כן הותר ניכוי התשומות בגין חשבוניות משרד רו"ח קסלמן, לאחר שנקבע כי מדובר בשירותי ביקורת עבור המערערת ולא בבדיקת נאותות בקשר לעסקת מניות.

ת"צ 39474-07-17 פרידמן נ' הוט מובייל בע"מ (11.04.2025).

פסק הדין אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד הוט מובייל, בטענה שגבתה מע"מ שלא כדין על חבילות תקשורת שנצרכו מחוץ לישראל, בניגוד לסעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ. התובענה הוגשה בעקבות פסק הדין בעניין סיגורה (ע"א 7115/14), שקבע כי שירותי תקשורת הנצרכים בחו"ל חייבים במע"מ בשיעור אפס.

הסדר הפשרה, שאושר גם על ידי נציג היועצת המשפטית לממשלה, קבע מנגנון השבה ללקוחות הוט מובייל שחויבו במע"מ בין 1.7.2013 ל-19.9.2017. שיעור ההשבה הכללי יעמוד על 60% מסכום המע"מ ששולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עבור לקוחות עסקיים הזכאים לקיזוז מס תשומות, שיעור ההשבה יעמוד על שליש מסכום ההשבה הכללי (20%), למעט גופים שאינם זכאים לקיזוז תשומות. בית המשפט מצא את הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בסיכויים ובסיכונים של ניהול ההליך עד תום, ובאחידות עם הסדרי פשרה דומים שאושרו נגד חברות סלולר אחרות (כגון סיגורה והילה גיא). ההשבה תבוצע באמצעות ממונה שיפקח על התהליך, כאשר סכומים שיוותרו לאחר ההשבה יזקפו לכיסוי גמול ושכר טרחה, והמדינה תשלים את היתרה.

ע"מ 26210-01-21; ע"מ 21114-05-22 סהר שני בע"מ נ' מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה (24.08.2025).

מדובר בשני ערעורים שאוחדו, שעסקו בכפל מס תשומות, פסילת ספרים, קנס ושומת תשומות על רקע חשבוניות שהוצאו שלא כדין. בית המשפט בחן אם מדובר בחשבוניות המשקפות עסקאות אמת, וכן אם המערערת ידעה או עצמה עיניה ביחס לפגמים שנפלו בהן. נפסק כי ביחס לרוב המכריע של החשבוניות דין הערעור להידחות, למעט רכיב נקודתי אחד הנוגע לחברת ספיר. כן הודגש כי דיווח מקוון אינו פוטר את העוסק מחובת בדיקה עצמאית ואקטיבית. פסק הדין מחזק את המגמה המחמירה בתחום שרשראות החשבוניות בענף הבנייה.

ע"מ 19109-11-21 סרגיי שיפרין נ' מנהל מע"מ נתניה (10.09.2025)

פסק הדין עסק בשירותי תיירות מרפא שסיפק המערער לתושבי חוץ, ובשאלה אם התקבולים שקיבל בגינם חייבים במע"מ בשיעור אפס כ"שירותים נוספים הניתנים אגב אשפוז" לפי סעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מע"מ, וכן אם היה זכאי לנכות מס תשומות בגין חשבוניות בית החולים. בית המשפט ציין כי לאחר החלטת מיסוי משנת 2022, שלפיה גם עמלה המשולמת ישירות לסוכן תיירות המרפא יכולה ליהנות ממע"מ בשיעור אפס, צומצמה המחלוקת לשאלה מהותית אחת: אילו מן השירותים שסיפק המערער אכן נכללים בגדר שירותים הניתנים "אגב אשפוז". נקבע כי שאלה זו לא נבחנה כראוי בשלב השומתי וההשגה, וכי חסר בירור עובדתי מספק ביחס לאופי השירותים, לסדר העסקאות, לזהות מקבל השירות מבית החולים, ולאופן הוצאת החשבוניות והרישומים עליהן     .לפיכך, בית המשפט לא הכריע לגופה של הזכאות לשיעור אפס או לניכוי התשומות, אלא הורה להחזיר את ההליך לשלב ההשגה, כדי שהמשיב יבחן באופן מלא ומסודר אם מדובר בשירותים אגב אשפוז, ובפרט ביחס לשירותים אמבולטוריים, אשפוז יום, תרופות, בדיקות וייעוץ שניתנו לפני האשפוז. פסק הדין מבהיר כי בסוגיית תיירות המרפא אין להסתפק בבחינה פורמלית של זהות המשלם או הכותרת שעל החשבונית, אלא נדרש בירור מהותי ומבוסס של טיב השירותים בפועל ושל התנהלות בית החולים והעוסק גם יחד.

ע"מ 46969-05-22 טופ מרכז מומחים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ת"א והמרכז (06.11.2025).

פסק הדין עסק בחברת תיירות מרפא שטענה כי עמלות התיווך שקיבלה, גם כאשר שולמו לה ישירות על ידי תיירי המרפא, חייבות במע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מע"מ, ככל שהן קשורות לשירותי אשפוז או לשירותים הניתנים אגב אשפוז. לאחר שינוי עמדת רשות המסים בשנת 2022, צומצמה המחלוקת לשאלה אילו מבין עסקאות המערערת אכן עומדות בתנאי הסעיף, ולא עוד לשאלת זהות הגורם המשלם את העמלה.

בית המשפט קבע כי דרך חישוב השומה על ידי המשיב – בהתבסס על חזקה שלפיה מקום שבו נותן השירות הרפואי הוציא חשבונית במס מלא, גם עסקת התיווך הנגזרת ממנה אינה זכאית לשיעור אפס – אינה הדרך המיטבית, שכן החבות במס צריכה להיגזר ממאפייני העסקה עצמה ולא מאופן סיווגה בידי הספק. עם זאת, נקבע כי מדובר בדרך חישוב אפשרית ולא שרירותית, במיוחד מקום שבו לא נבדקו כל העסקאות לגופן אך ניתן היה להיעזר בשיטות חלופיות לשם קירוב למס אמת.

לצד הביקורת על אופן עריכת השומה, הערעור נדחה בעיקרו משום שהמערערת, שעליה נטל ההוכחה להראות כי התקיימו התנאים להחלת שיעור אפס, לא הביאה ראיות קונקרטיות לכך שהעסקאות שנכללו בשומה אכן נגעו לשירותי אשפוז או לשירותים הניתנים אגב אשפוז. בית המשפט הדגיש כי המערערת לא הציגה חשבוניות, לא הוכיחה ביחס לעסקאות מסוימות כי סווגו בטעות כחייבות במס מלא, ואף לא הציגה תחשיב חלופי מבוסס.

ע"מ 38465-02-20 טרייד מוביל בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב 3 (15.09.2025).

פסק הדין עסק בחברת טרייד-אין לרכבים משומשים, ודן בשתי מחלוקות מרכזיות מול מנהל מע"מ: האחת, האם החברה רשאית להקטין את חבות המע"מ על תקבולים שהיא מקבלת מיבואני רכב (עמלה/סבסוד) באמצעות "הודעות זיכוי לספרים" בגין הפסדים במכירת רכבים משומשים; והשנייה, האם ניתן ליישם את סעיף 5(א) לחוק מע"מ (מיסוי על ההפרש בין מחיר קנייה למחיר מכירה) באופן מצרפי ולא פרטני לכל רכב. בית המשפט דחה את טענת המערערת בדבר "הודעות זיכוי לספרים", וקבע כי אין לה עיגון בחוק, וכי התקבול מהיבואן הוא תמורה בגין מתן שירות נפרד, שאינו כרוך בעסקת מכירת הרכב המשומש. הודגש כי שיטת המערערת חוטאת לעקרון מס אמת, משום שהיא מאפשרת להפחית את חבות המע"מ שלה, בעוד שהיבואנים מנכים את מלוא מס התשומות בגין התקבול. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערת החלופית, שלפיה יש לפרש את סעיף 5(א) לחוק מע"מ באופן המאפשר חישוב מצרפי של ההפרש החייב במס, ולא פרטני לכל רכב בודד. זאת, לאור תכלית החוק למסות את הערך המוסף בלבד, אופי פעילות המערערת כסוחרת בהיקפים גדולים, ותולדות החקיקה של הסעיף. נקבע כי החישוב המצרפי יבוצע על בסיס חודשי, בנפרד לכל יבואן, ללא קיזוז בין חודש לחודש. המשמעות היא שאם התוצאה המצרפית החודשית מול יבואן מסוים תהיה חיובית, ישולם מס על ההפרש הכולל, ואם שלילית – לא ישולם מס באותו חודש, אך ההפסד לא יקוזז בחודשים אחרים.

.

ע"מ 2170-12-23 יוסי כהן גיאה נדל"ן בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב והמרכז (24.11.2025).

פסק הדין עסק בשאלה אם שירותים שסיפקה המערערת לקמרון ולחברה רוסית זכאים למע"מ בשיעור אפס לפי סעיפים 30(א)(5) ו-30(א)(7) לחוק מע"מ, בטענה שמדובר בשירותים לתושב חוץ או בשירותים שניתנו בחו"ל.

ביחס לקמרון, בית המשפט קבע כי המערערת לא הוכיחה שהשירותים ניתנו לרפובליקה של קמרון, אלא הראיות בזמן אמת – החשבוניות, מכתב רואה החשבון, הודעות עו"ד כהן ומכתבי השגרירות עצמה – תמכו במסקנה שמקבלת השירות הייתה שגרירות קמרון בישראל, ולכן אין תחולה לשיעור אפס. עוד הודגש כי המערערת לא המציאה הסכמי התקשרות או מסמכים מהותיים כנדרש בתקנה 12 לתקנות מע"מ, הציגה גרסה מתפתחת וסותרת, ולא יכלה להיבנות מטענות כלליות בדבר מהות העסקה או חיסיון דיפלומטי כדי לפטור עצמה מנטל ההוכחה. ביחס לחברה הרוסית, נקבע כי לא הוכח שהשירותים ניתנו בחו"ל: המערערת הציגה רק כרטיס טיסה וכרטיס ביקור, בעוד שתאריכי החשבוניות קדמו לפגישה הנטענת במינכן, ועדות עו"ד כהן בנושא הייתה סותרת ולא מבוססת. לפיכך הערעור נדחה במלואו.

ע"מ 27808-10-21 רזאל (ע.צ.) סוכנויות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף רחובות (30.08.2025)

פסק הדין עסק בשאלת חבות במע"מ בגין מכירת מקרקעין על ידי חברה שעיסוקה העיקרי הוא בתחום הביטוח, אך היא גם משכירה משרדים ומחזיקה בנכסי נדל"ן נוספים. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם מכירת המקרקעין מהווה "עסקה" החייבת במע"מ, ואם כן, כיצד יש לחשב את המס. בית המשפט דחה את טענת המשיב שלפיה מכירת המקרקעין היא "עסקה" החייבת במע"מ מכוח היותה "בידי עוסק במהלך עסקו", וקבע כי אין לראות במכירה הבודדת של המקרקעין כחלק מפעילותה העסקית של המערערת. נקבע כי פעילות השכרת משרדים לחוד ופעילות של סחר במקרקעין לחוד, ואין לצרף אותן יחדיו לצורך בחינת עסקיות הפעילות, במיוחד כאשר לא הוכח קשר מהותי ביניהן. בית המשפט דחה גם את טענת המשיב שלפיה יש לראות במכירת המקרקעין כ"מכירת ציוד", שכן המקרקעין לא שימשו, לא משמשים ולא נועדו לשמש את המערערת בעסקיה, אלא הוחזקו כהשקעה הונית. הערעור התקבל, ונקבע כי מכירת המקרקעין אינה "עסקה" החייבת במע"מ. בית המשפט הדגיש כי הרווח שנצבר נבע מעליית ערך המקרקעין בשוק ולא מפעילות אקטיבית של המערערת, וכי אין לראות בחברה בע"מ כמי שכל פעולותיה הן בהכרח עסקיות. למעלה מן הצורך, בית המשפט העיר כי במקרים גבוליים כאלה, ראוי שהמשיב ישקול פתרונות המביאים למיסוי על הערך המוסף בלבד, במידת הצורך באמצעות תיקון חקיקה.