סיכום שנת 2024 – פסיקה בתחום המע"מ

בג"ץ 3604/24 מרדכי ברנס נ' רשות המיסים (28.07.2024).

העתירה נדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. העותר ביקש להורות למשיבה לפרסם הנחיה בעניין ניכוי מס תשומות לרכב מדברי, אך בית המשפט קבע כי המחלוקת היא פרשנית וקונקרטית לשומה שהוצאה לו, ולכן עליו למצות את הליכי ההשגה והערעור הקבועים בחוק מע"מ (סעיפים 82-83). נקבע כי אין לעקוף את מסלול הערעור המוסדר באמצעות עתירה לבג"ץ, וכי טענות במישור החוקתי-מנהלי ניתן לברר במסגרת תקיפה עקיפה בהליך הערעור.

ע"מ 1272-05-22 תמד"א בע"מ נ' מנהל מע"מ גוש דן (04.06.2024).

הערעור נדחה. נקבע כי חברת "מעטפת" ללא פעילות עסקית אינה זכאית לנכות מס תשומות בגין הוצאות לקידום עסקאות מיזוג או לשימור השלד הבורסאי, בהיעדר הוכחה לסיכוי סביר לביצוע עסקה החייבת במע"מ. בית המשפט הדגיש את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת וקבע כי תשומות שהוצאו לשימור המבנה התאגידי של החברה, במנותק מפעילות ריאלית מניבת הכנסה חייבת, אינן מזכות בניכוי, שכן החברה פעלה בהן כצרכן סופי.

ע"מ 27997-12-23 רם פל סלולר סטוקמרקט בע"מ נ' מנהל מע"מ גוש דן, (10.10.2024).       
הערעור התקבל. נקבע כי למנהל מע"מ אין סמכות להוציא שומת מס תשומות במסגרת החלטה בהשגה על שומת מס עסקאות, שכן מדובר בשני מישורים נפרדים. בית המשפט הדגיש כי על המשיב לפעול ב"דרך המלך" ולהוציא שומה כדין, תוך מתן זכות טיעון לנישום בכל שלב, וכי סטייה מסדרי הדין הבסיסיים מהווה פגם מהותי המצדיק את ביטול השומה.

ע"מ 38465-02-20 טרייד מוביל בע"מ נ' מנהל מע"מ תל אביב 3 (15.09.2024).         
הערעור התקבל חלקית. נדחתה שיטת "הודעות הזיכוי לספרים" שנקטה המערערת להפחתת מס עסקאות בגין הפסדים במכירת רכבים, אך התקבלה טענתה לחישוב מצרפי חודשי של ההפרש החייב במס לפי סעיף 5(א) לחוק. נקבע כי אין עיגון בחוק לקיזוז הפסדים בשיטת המערערת, אך חישוב מצרפי חודשי לכל יבואן בנפרד משקף נכונה את הערך המוסף בענף, תוך דחיית גישת המשיב לחישוב פרטני לכל רכב.

ע"מ 27808-10-21 רזאל (ע.צ.) סוכנויות בע"מ נ' מנהל מע"מ רחובות (30.08.2024).
הערעור התקבל. נקבע כי מכירת מקרקעין בודדת על ידי חברה שעיסוקה העיקרי בביטוח אינה מהווה "עסקה" החייבת במע"מ, שכן לא מדובר בפעילות עסקית של סחר במקרקעין. בית המשפט הדגיש כי השכרת משרדים לחוד ומכירת מקרקעין לחוד, ואין לצרף פעילויות אלו באופן מלאכותי. המקרקעין הוחזקו כהשקעה הונית ולא כ"ציוד", ולכן המכירה אינה חייבת במע"מ.

ע"מ 1434-03-21 הסעות בירת הנגב בע"מ נ' רשות המיסים (16.10.2024). 
הערעור נדחה. המערערת לא הוכיחה זכאות למע"מ בשיעור אפס על הסעות תיירים, בהיעדר תיעוד כנדרש בתקנה 12 (שמות, דרכונים, הסכמים). נקבע כי עבודות החשמל שביצעה בפרויקט שדה התעופה רמון אינן עולות כדי "התקנה, הפעלה או תחזוקה של מערכות מיזוג אוויר" המזכות בהטבה. בית המשפט הדגיש כי הטבות מס מותנות בתיעוד דווקני בזמן אמת, והיעדרו שולל את הזכאות.

ע"מ 31030-12-21 רויטל פקהולץ נ' מנהל מע"מ עכו (29.05.2024).
הערעור נדחה. המערערת לא הוכיחה זכאות לניכוי מס תשומות בגין תשלומים למפרק חברה משפחתית, שכן העסקה הוגדרה כמכירת זכות דיירות מוגנת הפטורה ממע"מ. בית המשפט קבע כי המערערת לא הציגה את החשבוניות המקוריות, עדותה הייתה בלתי מהימנה, והיא ניסתה להעלים עובדות מהותיות. נקבע כי בהיעדר עסקה חייבת, אין זכות לניכוי תשומות.

ע"א 8556/21 מנהל מע"מ ת"א מרכז נ' ג'י אף איי סקיוריטיס (26.02.2024).            
הערעור התקבל. נקבע כי שירותי תיווך פיננסי שניתנו במקביל לבנק ישראלי ולבנק זר מהווים שירות אחד כולל, ולכן חל הסייג לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ השולל שיעור אפס. בית המשפט הדגיש כי התיקון לחוק משנת 2002 נועד למנוע פיצול מלאכותי של שירותים, וכי שירות תיווך הוא במהותו חיבור בין צדדים, כך שגם אם ניתן שירות לתושב חוץ, קיומו של נהנה ישראלי שולל את ההטבה.

ראה מאמר שכתבתי בנושא – מע"מ בשיעור אפס במתן שירות לתושב חוץ – פרשנות בית המשפט העליון מייקרת התקשרויות עם תושבי חוץ

ע"מ 25670-10-22 עמית מוסאי נ' מנהל מע"מ תל אביב 2 (18.09.2024).     
הערעור נדחה. נקבע כי רכב מסוג סובארו 4X4 נחשב ל"רכב פרטי" לפי תקנה 14 לתקנות מע"מ, ולכן לא ניתן לנכות בגינו מס תשומות. בית המשפט דחה את טענת המערער כי מדובר ב"רכב מדברי" (רכב ציבורי), וקבע כי מדובר ברכב המשמש גם לצרכים פרטיים מובהקים. נקבע כי תקנה 14 היא דין ספציפי הגובר על תקנה 18, וכי לא התקיימו החריגים המאפשרים ניכוי.

ע"מ 54599-03-23 איסתא ספורט בע"מ נ' מנהל מע"מ תל אביב 3 (15.10.2024).     
הערעור נדחה. נקבע כי מכירת כרטיסים לאירועי ספורט בחו"ל על ידי חברת תיירות באופן בו היא מבצעת מכירות אלה מהווה "שירות תיווך" החייב במע"מ בשיעור מלא, ולא "מסמך סחיר" המזכה בשיעור אפס. בית המשפט קבע כי הכרטיסים הם עבירים וסחירים, והמערערת פועלת כמתווכת שנוטלת סיכון עסקי, ולכן חל עליה מנגנון המיסוי הרגיל. נקבע כי אין להשוות את הכרטיסים לתיקי הוצאה לפועל, שכן הכרטיסים מקנים זכות כניסה מיידית ללא הליכי גבייה. הערכת המערכת: אופן מכירת כרטיסי כניסה לאירועי ספורט לא מתבצעת באופן זהה אצל כל חברות התיירות

ע"מ 45298-05-20 יוסף שלמה צוראל ואח' נ' מנהל מע"מ ירושלים, (26.06.2024).  
הערעור נדחה. בית המשפט קבע כי המערערים סיפקו שירותי איתור וגיוס לקוחות ישראלים עבור חברה בחו"ל, וכן שירותי גיוס מורים ישראלים למוסדות בחו"ל. נקבע כי מדובר בשירותים שניתנו גם לתושבי ישראל בישראל, ולכן אינם זכאים לשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. בית המשפט הדגיש כי הטבות מס מותנות בתיעוד דווקני, והמערערים לא הוכיחו כי השירותים ניתנו לתושב חוץ בלבד.

ע"מ 68651-05-22 א.צ.י מקרקעין בע"מ נ' מנהל מע"מ תל אביב (09.05.2024).        
הערעור התקבל. בית המשפט קבע כי העברת זכויות בנייה עתידיות בין המערערת למשפחת יוכמן בהסכם הרכישה המשותפת אינה מהווה "עסקה נוספת" החייבת במע"מ. נקבע כי מדובר בחלוקת זכויות קניינית שנעשתה בזמן אמת, וכי המשיב לא הוכיח כי מדובר בעסקה מלאכותית או כי היה מקום לחייב במס במועד התממשות הזכויות.

ע"מ 58543-12-20 ברכת הנדסת חשמל בע"מ נ' רשות המיסים (05.12.2024).          
הערעור נדחה. נקבע כי עבודות החשמל שביצעה המערערת בפרויקט שדה התעופה רמון אינן עולות כדי "התקנה, הפעלה או תחזוקה של מערכות מיזוג אוויר" המזכות במע"מ בשיעור אפס לפי תקנה 20א לתקנות אזור סחר חופשי באילת. בית המשפט קבע כי מדובר בעבודות תשתית חשמלית כללית, וכי המערערת לא הוכיחה מומחיות ספציפית בתחום המיזוג הנדרשת לצורך ההטבה.

ע"מ 37543-07-14 אוסטיס בע"מ נ' מנהל מע"מ ירושלים (25.06.2017, הותר לפרסום בינואר 2024).   
הערעור נדחה. נקבע כי עוסק שבנה בניין להשכרה למגורים (עסקה פטורה) לאחר שניכה מס תשומות בגין הבנייה (כשהייעוד המקורי היה למכירה חייבת), חייב להחזיר את מס התשומות באופן יחסי. בית המשפט הדגיש את עקרון ההקבלה וקבע כי שינוי ייעוד מחייב תיקון דיווח והשבת מס התשומות, כדי למנוע יתרון מס בלתי מוצדק. עוד קבע בית המשפט כי עובדה הכלכלית הבסיסית כי זכויות בניה כלשהן, בין אם זכויות אשר היו קיימות בעת רכישת הקרקע ובין אם זכויות אשר הצטרפו לקרקע מאוחר יותר, צמודות למקרקעין אשר עליהן תמומשנה. זכויות בנייה אינן מרחפות באוויר, ואף אם מדובר בשינוי יעד בדיעבד שבו הושבח הנכס, השינוי האמור משליך אחורנית למחיר הקרקע ששולם כך שחלק יחסי של אותו מחיר ייוחס לכל דירה ודירה שנבנתה בפועל; ולעובדה זו השלכות בתחומים שונים ולא רק בשאלה שלפנינו להכרעה. לכל דירה, בין אם דירה שיועדה למכירה ובין אם זו שיועדה להשכרה, יש לייחס חלק מעלויות המקרקעין ועל כן גם חלק מן התשומות הקשורות אליהן. העובדה שמדובר בהתפתחות בשלבים, בניגוד למקרים שתוארו בפסקי דין פם בין ומצפה משואה, אינה שוללת את המציאות הכלכלית האמורה, ומציאות זו היא המכתיבה גם את המסקנה המשפטית.