חוק מס קנייה

מס קניה הוא מס חד שלבי המוטל על מכירתם ועל יבואם של טובין טעוני מס. המס מוטל בשיעור שיקבע מה"מחיר הסיטוני" של הטובין וישולם על ידי היצרן או היבואן[1].

היסטוריה חקיקתית של חוק מס קניה

חוק מס קניה נחקק ביום 3.9.1952 תחת השם "חוק מס מסויג ומס מותרות" על מנת להחליף את פקודת מס מותרות, תש"ט-1949 ולהטיל מס על יבוא ומכירה של טובין שיקבע שר האוצר. כשמו, נועד חוק מס קניה להטיל מס עקיף נוסף על מוצרים אשר נתפסים כ"מותרות".
בשנת 1962 שונה שמו ל"חוק מס קניה (סחורות ושירותים), תשי"ב-1952, תוך הוספת תיקונים במטרה להחיל מס קניה גם על שירותים ובשנת 1976 הוחלף המונח "סחורות" בחוק ובשמו למונח "טובין".

חוק מס קניה

בסיס המס המוטל מכוח חוק מס קניה

סעיף 2 לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק מס קניה") קובע כי החיוב במס קניה יוטל על "יבוא" ו"מכירה" של "טובין טעוני מס", כדלהלן:
"(א) מס קניה (להלן – המס) יוטל על יבואם ועל מכירתם של טובין טעוני מס, פרט לטובין שהובאו בידי עוסק רשום לגביהם לפי סעיף 6 או שנמכרו לידי עוסק כזה כמלאי לצורך עסקיו וכן על מתן שירות טעון מס.
(ב) שר האוצר רשאי, בצו, להטיל את המס על החזקת מלאי של טובין טעוני מס כשהם מוחזקים בידי עוסק לצרכי עסק, פרט למלאי טובין שבידי עוסק רשום לגביהם לפי סעיף 6."
המונח "מכירה" מוגדר בסעיף 1 לחוק מס קניה, כדלהלן:
"לענין טובין טעוני מס–לרבות העברת בעלות בכל דרך שהיא, וכן לרבות מקח-אגב-שכירות, שכירות שהיא עסקו של המשכיר או חלק מעסקו או קשורה עם עסקו, שימוש לצרכי מסחר, מסירת טובין לידי אדם שסיפק חמרים לייצורה, ומסירת טובין בעמלה מאת עוסק באותם טובין; וכן קבלת טובין לאחר שנעשו בהם פעולת ייצור, וייצור טובין, אשר שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת קבע אותם בצו, בידי אדם לצורך עצמי"
"טובין טעוני מס" מוגדרים בסעיף 1 לחוק מס קניה:
"טובין ששר האוצר קבע אותם כך בצו לפי סעיף 3".
סעיף 3 לחוק מס קניה מעניק לשר האוצר את הסמכות לקבוע בצו טובין שעל יבואם ומכירתם יוטל מס קניה, למעט מהסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס שיוטלו:

"(א) שר האוצר רשאי לקבוע בצו טובין טעוני מס שלא מן הסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס המוטלים עליהם באחוזים ממחירם הסיטוני או – לגבי דלק, טבק ומוצריהם – ממחירם הסיטונאי או ממחירם לצרכן, או בסכום קצוב שיוטל עליהם בדרך שנקבעה בצו, או גם באחוזים וגם בסכום קצוב."

בהתאם, קבע שר האוצר בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשע"ז-2017 (להלן: "צו תעריף המכס ומס קניה") את סוגי הטובין שהינם טובין טעוני מס המפורטים בתוספת הראשונה לצו תעריף המכס המחולקת ל-21 חלקים. חלקיה מחולקים לפרקים 1 עד 97 הנפרסים על גבי 21 החלקים. הפרקים מחולקים לפרטים בני ארבע ספרות. והאחרונים מחולקים לפרטי משנה בני שש ספרות.

רישום

סעיף 6 מסדיר את הרישום של עוסקים לגבי תשלום המס. הרישום יכול להיות כללי או לסוגי טובין מסויימים או לתקופה מסויימת ובכל תנאי הנראה למנהל, הכל בכפוף לתקנות מכוחו.

מחיר הטובין

כפי שמצינו לעיל, מס קניה מוטל על טובין טעוני מכס, המנויים בצו תעריף המכס ומס קניה בשיעור המס הקבוע בו ממחירם הסיטוני. כלומר, הכלל לקביעת מחיר המכירה או היבוא לצורך הטלת מס קניה הוא המחיר הסיטוני של אותם הטובין.

סעיף 4(א) לחוק מס קניה קובע את הכללים לחישוב המחיר הסיטוני, על פי המחיר המשתלם במכירה בסיטונות, כדלהלן:

"(א) המחיר הסיטוני של טובין יהיה המחיר המשתלם במכירה בסיטונות בעד אותם טובין או בעד טובין מאותו סוג, לפי הענין, במועד החיוב במס לפי סעיף 5(א) או (ב), לרבות –

(1) כל מס, היטל, אגרה ותשלום חובה אחר המוטלים על המכירה, למעט מס לפי חוק זה ולפי חוק מע"מ;

(2) כל תשלום שעל פי הסכם על הקונה לשלמו, לרבות עמלה, ריבית בשל תשלום לשיעורין או תשלום נדחה, ותשלום בעד אריזה, הובלה, העברה ואחריות."

'מכירה בסיטונות' מוגרת בסעיף 1 לחוק, כדלהלן:

"מכירה בסיטונות" – מכירת טובין לקמעונאי, ליצרן או לקבלן, וכן מכירת טובין לצרכן בכמויות גדולות;"

על ייחודו של מס קניה בחישוב המס ניתן ללמוד מעמדת רשות המסים בעצמה, כפי שבאה לידי ביטוי פסד בעניין טמפו[2], כדלהלן:

"המשיב הדגיש כי מס הקניה מנותק מהתמורה ובעיקרון נגזר מהמחיר הסיטונאי. ייחוד נוסף של מס הקניה מתבטא בהוראת סעיף 7 (ב) לחוק מס קניה. ההוראה, להבדיל מניכוי מס תשומות לפי חוק המע"מ, מאפשרת לנכות את סכום המס ששולם בעבר על כל טובין אחרים שמהם יוצרו הטובין הנמכרים או המוחזקים."

יפים לעניין זה גם דברי בית המשפט העליון בעניין אמקור[3], לפיהם, לצורך קביעת החבות במס קניה, יש לתור אחר המחיר הסיטוני, כדלהלן:

"לשונו הברורה של הסעיף מלמדת, כי בסיס המס שראה לפניו המחוקק הינו המחיר המשתלם במכירה בסיטונות, דהיינו המחיר בו נמכרים הטובין לקמעונאי (ראו גם, דברי הסבר לחוק מס קניה (טובין ושירותים)(תיקון מס' 10), התש"ן-1990 (ה"ח 1965, 43)). בנוסף, מסמיך הסעיף את שר האוצר לקבוע כי במקרים מסוימים, יהיה המחיר הסיטוני המחיר המשתלם במכירת טובין לסיטונאי בתוספת שיעור שייקבע לעניין זה על ידי השר. בסעיף 4א(ג)(2) לחוק נקבע, כי שיעור התוספת ייקבע "על פי ההפרש המקובל לגבי אותו סוג טובין, בין מחירם לסיטונאי לבין מחירם לקמעונאי" (ראו גם, תקנה 8(ב) לתקנות). היינו, בעת מכירת טובין לסיטונאי קיימות שתי אפשרויות לקביעת המחיר הסיטוני לצורך מס: האחת, המחיר שהיה משתלם על ידי קמעונאי; השנייה, המחיר שהיה משתלם במכירה לסיטונאי, בתוספת המשקפת את ההפרש בין המחיר הסיטונאי למחיר לקמעונאי. הדבר אף עולה מסעיפים אחרים בחוק. כך, סעיף 4א(ד) לחוק קובע כי המחיר לצורך חישוב מס הקניה במכירת טובין בקמעונאות (קרי על ידי קמעונאי) יחושב על פי המחיר הסיטוני, כהגדרתו לעיל, או על פי המחיר המשתלם על ידי הצרכן בניכוי סכום כלשהו המשקף את ההפרש בין המחירים."

לפיכך, לצורך קביעת החבות במס, עלינו לתור אחר המחיר הסיטוני, המחיר שהיה מתקבל בין מוכר מרצון לקונה מרצון שהוא קמעונאי, יצרן או קבלן, או צרכן הרוכש בכמויות גדולות.

עיננו הרואות כי ככלל, מס קניה יחול על נכסים החייבים על פי צו תעריף המכס ומס קניה, באחד משני אירועים, ביבוא הנכסים לישראל ובייצור מקומי של המוצרים.

דיו רב נשפך בבתי המשפט בישראל על השאלה אימתי פעילות כלכלית נכנסת בגדר "ייצור" בפסקי דין רבים, הן ביחס לחיוב במס קניה בישראל והן במקרים אחרים. בית המשפט העליון התווה מבחנים על פיהם תסווג פעילות כלכלית כ"ייצור".

על פי חוק מס קניה, סיווג הפעילות כ"ייצור" תקים את החבות במס קניה ולכן קיימות חשיבות גדולה בבחינת סיווג הפעילות הכלכלית, בייחוד כאשר מדובר בפעילות בעלת היקף כלכלי משמעותי, כ"ייצור" או שעסקינן בפעילות שאינה עולה כדי "ייצור" וכי אז לא תקום כלל חבות במס קניה.

חוק מס קניה מעורר שאלות רבות נוספות, לרבות, אופן קביעת המחיר הסיטונאי, מניעת תשלום כפל מס, הקלות על ייצור שנועד לייצוא ועוד.

קרן מרציאנו משרד עורכי דין בעל ניסיון של למעלה מ-12 שנים בכל הסוגיות הנובעות מיישומו של חוק מס קניה וממליץ בחום לפנות להתייעצות לפני כל עסקה שקיימת חשיפה לחיוב במס קניה ובמיוחד כאשר מדובר בייצור מקומי.

[1] הצעת חוק מס קניה (תיקון מס' 10), הצעות חוק 1965, י"ט בטבת התש"ן, 16.1.1990.

[2] ראה ה"ש 3

[3] עא 5717/05, מנהל מע"מ ומס קניה תל אביב נ' אמקור מקררים בע"מ, פורסם בנבו.

צור קשר
x

השארו מעודכנים

דילוג לתוכן