דחיית מע"מ
פרק ו' לחוק מע"מ קובע את הכללים לקביעת מועד החיוב במס ערך מוסף בהתאם לאופי העסקה; מכר, שירות, יבוא טובין, עסקאות מקרקעין ועוד.
הוראות סעיף 24 לחוק בנוסחן לאחר תיקון 41 לחוק מע"מ קובעות את הכלל לקביעת מועד החיוב במס על מתן שירות, אשר יהא רק בעת קבלת התמורה בעבור השירות.
תיקון 41 לחוק מע"מ נועד על מנת להיטיב עם עוסקים ולהרחיב את מעגל העוסקים שהינם נותני שירותים המדווחים על בסיס מזומן. יודגש כי עוד בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 41 לחוק מע"מ.
לשם קביעת מועד החיוב במס בעסקאות מכר, יש לפנות לכללים הקבועים במסגרת הוראות סעיף 22 הקובע את הכלל לקביעת מועד החיוב במס בעסקת מכר ואת החריגים לכלל הקבוע בו. ככלל, מועד החיוב במע"מ יחול בעת מסירת הטובין.
לכאורה, בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק מע"מ קובע כי מועד החיוב במס במכר טובין יהיה במועד המסירה ואין נפקא מינה אם טרם התקבלה התמורה בגין הטובין. סעיף 22 מאמץ את השיטה המסחרית וקובע את בסיס החיוב במכר טובין כבסיס מצטבר.
יחד עם זאת, במסגרת תיקון 48, חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 48), התשע"ה-2014, תוקן סעיף 22 לחוק מע"מ, כך שהוסף לו חריג במסגרת הוספת סעיף קטן (ב), לפיו, עוסקים שחל עליהם אחד מהתנאים המפורטים בסעיף ב', לא יחויבו במס במועד מסירת הטובין, אלא רק בקבלת התמורה.
תכלית תיקון 48 בהקשר זה, נועדה להקל על ציבור העוסקים כך שישלמו את מס הערך המוסף בהתאם לתזרים המזומנים בידיהם ועל מנת למנוע להערמת קשיי נזילות בשל תשלום המע"מ על תמורה שטרם התקבלה בידיהם. זאת ועוד, הכלל הקבוע בסעיף 22 לחוק מע"מ יחול רק כאשר המסירה היא בגדר הקניית הנכס לאחר, קרי, העברת הבעלות בנכס.
פרסומי המשרד בסוגיה דחיית מע"מ:
מהפכה – דחיית מועד החיוב במס בעסקאות קומבינציה. היכנסו לקריאה >