עדכוני פסיקה בתחום המע"מ – מחצית ראשונה 2018

ע"מ 23602-06-17 אלימלך נ' רשות המיסים  ברק אלימלך (21.5.2018)

 בקשה לפסילת מותב בערעור על כפל מס בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות, המבוססת על פסק דין קודם שניתן ע"י מותב זה (כבוד השופטת סרוסי) בעניינו של מי שהוציא למערער את החשבוניות מושא הערעור. בית המשפט מפי כב' הש' סרוסי קבע כי לקיומה של עילת פסלות,  נדרש להראות כי יש לשופט "דעה קדומה" הרלוונטית להליך הנדון וכי אין סיכוי ממשי כי דעתו תשתנה. בהעדר חשש למשוא פנים, אין לפסול שופט בשל מראית פני הצדק. עוד נקבע כי ההכרעה בהליך הקודם לא משמשת ראיה, אף לא לכאורה, בהליך הנוכחי וכי למערער פתוחה לרווחה דלתו של בית המשפט לשכנע בצדקת טענותיו ולהוכיח כי החשבוניות מייצגות עסקה אמיתית וכי הן משקפות את הצדדים הנכונים של העסקה. ובנוסף, למערער עומדת גם ההגנה של "החריג הסובייקטיבי", קרי, שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על אי תקינות החשבוניות וכי הוא נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת לוודא את כשירותן.

ע"מ 61537-06-16 חיים נ' מע"מ רמלה (21.5.2018)

המערערת מנהלת חנות שכונתית לממכר פירות וירקות בירושלים ובתוך כך מוכרת גם מארזי פירות וירקות מעוצבים. עיקר המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים הוא בשאלה האם מכירת פירות וירקות במארזים מעוצבים חייבת במע"מ בשיעור אפס, כטענת המערערת, או בשיעור מס מלא, כטענת המשיב.

ביהמ"ש קבע כי מכירת מארזים המורכבים מפירות, חלקם חתוכים ו/או מקולפים, וחלקם שלמים, כאשר הפירות מסודרים בצורה דקורטיבית, וזאת בשונה מאופן מכירתם של הפירות בשגרה, אינה חוסה תחת הפטור הקבוע בסעיף 30(א)(13) לחוק מע"מ. מדובר בפעולות המהוות "עיבוד" באשר הן משנות באופן מהותי את המוצר הבסיסי והופכות אותו למוצר אחר. בסופו של יום "השלם גדול מסכום חלקיו", הן מבחינת מחירו והן מבחינת אופיו.

ע"מ 32447-03-17 תעיזי נ' רשות המיסים (17.5.2018)

המערערת עוסקת בתחום שיווק מוצרי חלב. לטענת המשיב המערערת ניכתה מס תשומות על בסיס חשבוניות מזויפות של חברת ביטוליט בע"מ, חברה לעבודות הנדסה אזרחיות שאין לה קשר למוצרי החלב שסופקו למערערת. וכי לא הוכיחה שלא ידעה שהחשבוניות הוצאו שלא כדין ושנקטה בכל האמצעים הסבירים לווידוא תקינותן. בית המשפט קיבל את טענות המשיב ודחה את הערעור.

בית המשפט קבע שחשבונית לא תיחשב תקינה רק משום שבוצעה עסקה בפועל. על החשבונית לשקף גם את היקפה הנכון של אותה עסקה, ואת הצדדים הנכונים והאמיתיים שלה. הזכות לניכוי מס תשומות נבחנת במבחן אובייקטיבי. ואולם, נקבע בפסיקה חריג סובייקטיבי מצומצם שיתיר ניכוי תשומות מחשבוניות שאינן תקינות, וזאת אך במקרים בהם ישתכנע מנהל מע"מ שהנישום הוכיח שלא התרשל ושנקט את כל האמצעים הסבירים לאימות החשבוניות וזהות העוסק. בית המשפט קבע בעניין זה כי "המערערת, כמו גם עוסקים אחרים, אינה נדרשת לבצע בדיקות מקיפות ותדירות באופן העלול להכביד על המהלך התקין של ניהול עסקיה. לא מצופה מהמערערת לערוך חקירה ודרישה בכל היבטי העסק של מוציא החשבונית. עם זאת, אין די בבדיקה טכנית שהיא למראית עין ושאינה תורמת לבירור השאלות שעל הפרק."

ע"א 10071/61 מנהל מס ערך מוסף – תל אביב 3 נ' טי.גי.די הובלות בע"מ (9.5.2018)

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א שקבע כי חשבוניות שהוצאו למערערת, אשר כללו הן עסקאות אמיתיות לרכישת דלקים והן עסקאות פיקטיביות, הוצאו שלא כדין, אך רשאית היא לנכות את מס התשומות בגין העסקאות שבוצעו בפועל. מנהל מע"מ הגיש ערעור על קביעה זו וטען שלא ניתן לנכות כלל מס תשומות ביחס לחשבוניות שהוצאו שלא כדין.  מנגד טענה המשיבה שפסיקת המחוזי תואמת את העיקרון של גביית מס אמת, ומתיישבת עם הקביעה בעניין מ.א.ל.ר.ז בה נקבע שבמקרים מסוימים יתאפשר ניכוי מס תשומות גם על חשבוניות שהוצאו שלא כדין.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי חוק מע"מ מכיר שתי אפשרויות – חשבונית שהוצאה כדין, וחשבונית שהוצאה שלא כדין שאין להתירה בניכוי, בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק מע"מ וכי אין אפשרות שלישית מסוג 'הוצאה כדין ושלא כדין". עוד נקבע כי פיצול  כאמור עשוי לעורר קשיים מעשיים רבים בנוגע לאומדן המרכיבים בחשבונית המשקפים עסקאות אמת ואף עלול להוות תמריץ לביצוע מעשי מרמה.

רע"א 630/18 מנהל מע"מ – רמלה נ' גני ירושלים בע"מ (2.5.2018)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ש' בורנשטין) בגדרה נקבע כי חובה על המבקש לזמן לעדות את מוסרי ההודעות שהודעותיהם צורפו לתצהיר העד מטעמו.

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע שתקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה מאפשרת למנהל מע"מ להגיש הודעות מצד ג' שהוציא כבסיס לשומה כראיות מנהליות בפני בית המשפט, וזאת מבלי שיידרש לזמן לעדות את מוסרי ההודעות. התרופה ליתרון הדיוני שניתן למנהל מע"מ באה לידי ביטוי בגישה הליברלית בהתרת חקירה נגדית של מוסרי ההודעות, ובמתן משקל ראוי להודעות הללו שהיכולת לברר את טיבן מוגבלת. עוד הוסיף בית המשפט העליון כי משמעות הדבר מבחינה מעשית – מצומצמת. ראשית, בכל הנוגע לזימון העדים בפועל, ככל שלמנהל מע"מ נגישות רבה יותר לעדים, הרי שחזקה עליו שיסייע באיתורם ובזימונם; גם לבית המשפט עצמו כלים להבטחת התייצבותו של עד למשפט.

ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי – אגף המכס ומע"מ, ב"ש (26.4.2018)

בית המשפט העליון דחה את הערעור, בהתבסס על לשון הוראות סעיף 106 לחוק מע"מ ולתכליתן, לפיהן, רשאי המנהל לגבות את החוב מצד ג' גם כשהעברת הנכסים או הפעילות התבצעה טרם הפך חוב המס לסופי. שכן נקבע שעוד בעת ההעברה היה הנישום צריך לצפות את האפשרות כי יהא חייב במס.

ע"מ 5610-04-17 א.ח סנבריה לבניה ויזמות בע"מ נ' רשות המיסים (22.3.2018) המשיב, מכוח סמכותו בסעיף 61 לחוק מע"מ הורה על סגירת תיק העוסק של המערערת, כשלטענתו, רוב פעילותה פיקטיבית ובבסיס חשבוניות המס שהיא מוציאה ומנכה בהיקפים ניכרים של עשרות מיליוני ש"ח, לא עומדות עסקאות אמיתיות.  בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שקבע כי המערערת לא הוכיחה שמקיימת פעילות עסקית אקטיבית, נמשכת ושיטתית, בהתאם להגדרת "עוסק" שבסעיף 1 לחוק מע"מ. עוד נקבע כי התשתית הראייתית אכן מעלה חשש סביר שהמערערת לא מקיימת פעילות אמיתית, אלא משתמשת בתיק העוסק שלה לצורך מצג פיקטיבי.

ע"מ 61866-11-15 מועצה מקומית גדרה נ' פקיד שומה רחובות (11.3.2018)

המערערת היא מועצה מקומית המסווגת כמלכ"ר, שהעסיקה בשנות הערעור מעל 400 עובדים,  ושילמה מס שכר בהתאם לחוות דעת שקיבלה ועל בסיס חישובים שונים שערכו יועציה, לפיה, יש להפחית משכר העובדים לצורך חישוב מס שכר רכיבים, לרבות, רכיב השתתפות מצד ג'; רכיב החזר נסיעות בתפקיד והוצאות רכב; רכיב דמי חבר לאגודות מקצועיות; רכיב הפרשות עודפות לתשלומים סוציאליים; ורכיב תשלומי אש"ל לעובדים.

בית המשפט קבע שהמערערת שנושאת בנטל ההוכחה לא השכילה לגבות טענותיה בראיות מספיקות, והותירה את הדיון במישור התיאורטי. מטיעוניה עלה שאת הפחתות השכר וסכומי ניכוי המס במקור היא ביצעה בהתבסס על תוכנת מחשב שטיבה לא הובהר עד תום וכן על עצת יועציה שנמצאו בעלי עניין בחברה שעומדת מאחורי אותה תוכנת מחשב. הערעור נדחה.

ע"מ 14503-12-17 רנרט ואח' נ' רשות המיסים בישראל (17.12.2017)

המבקשים עו"ד זהר רנרט ועו"ד זהבי זלצמן, ייצגו ב-2012 לקוחות שרכשו זכויות בנחלה כחלק מעסקת מקרקעין. לרשות המסים היה חשד כי בנם של לקוחות המבקשים הוא הבעלים האמיתי של נחלה, שנרשמה על שם אביו, לצורך קבלת הטבות מס שלא כדין בשל נכותו של אביו, וכן כדי להלבין את הונו. המבקשים טענו לקיומו של חיסיון עו"ד-לקוח.

בית המשפט קבע שהגם שחיסיון עו"ד-לקוח הוא חיסיון מוחלט, ישנם מקרים בהם יתאפשר להסירו. סעיפים 235א-235ד לפקודת מס הכנסה למשל, נועדו לצמצם את היקפו ולהעניק לביהמ"ש שיקול דעת להסירו למען הצדק. על-כן במקרה דנן למעט חמישה מסמכים שהכילו חילופי דברים פרטיים בין המבקשים והלקוחות, ורשימות של המבקשים לשימוש עצמי שיש להם קשר לשירות המקצועי, נקבע שעל כל שאר המסמכים לא יחול החיסיון. בנוסף נקבע שככל שעומד לרשות המיסים היתר או צו שיפוטי היא רשאית למסור חומרים שבאמתחתה למשטרה כחלק ממסגרתה של חקירה פלילית. אשר לחובת הסודיות הובהר שככלל כל אימת שלא מדובר במידע על הכנסתו של אדם, לא חלה חובת הסודיות המוטלת על עובדי רשות המיסים לפי סעיף 231 לפקודה.

ע"מ 9930-10-15 – סגמן ייזום והשקעות בע"מ נ' רשות המיסים (30.11.2017)

המערערת דשם מכרה מניות בחברת פינת פלורנטין בע"מ, שהיתה בגדר "איגוד מקרקעין" בעת המכירה ועל כך לא היתה מחלוקת. ברם, מכירת מניות באיגוד מקרקעין תהא חייבת במס רק אם מתקיימים יתר התנאים לאחת מהחלופות להגדרת "עסקה". טענתו המרכזית כל המשיב כי מכירת המניות בחברת פינת פלורנטין בידי המערערת שהיא בגדר "עוסק", נעשתה במהלך עסקיה ולכן חייבת במס.

בית המשפט קבע כי לצורך קביעה זו יש לראות את מכירת המניות ב"איגוד מקרקעין", כמכירת מקרקעין ולכן התבצעה במהלך עסקיה של המערערת. שעיסוקה הרגיל בתחום המקרקעין ואין ליחס חשיבות לכך שלמערערת לא היה מהלך עסקים של רכישת ומכירת מניות.

צור קשר
x

השארו מעודכנים

דילוג לתוכן