ע"מ 17953-07-16 א.ר ובניו משאבי אנוש בע"מ נ מע"מ ב"ש (ניתן ב-07.6.18)
המערערת היא חברה שעיסוקה המוצהר כולל הובלות ואספקת כוח אדם. המשיב ערך חקירה וביקורת חשבונות בעניינה של המערערת וקבע שניכתה מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו לה שלא כדין, וחייב אותה בכפל מס תשומות לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ ובקנס בגין אי ניהול ספרים כחוק לפי סעיף 95(א) לחוק. בבסיס החלטות המשיב היו הודעות בעלי החברות שלטענת המערערת הוציאו את החשבוניות. אלו הכחישו כל היכרות עם המערערת וכפועל יוצא את העסקאות הנטענות עמה. נוכח חוזק הראיות שהעמיד המשיב, וכיוון שהמערערת לא הצליחה לסתור את החזקה שידעה שהוציאה חשבוניות שלא כדין, ביהמ"ש דחה את הערעור.
ע"מ 34406-02-18 י.א. הנדסה חברה לעבודות בניה ופיתוח בניה ופיתוח בע"מ נ מע"מ ב"ש (ניתן ב-18.6.18)
החלטה בבקשה להפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות לכיסוי הוצאות בערעור על כפל מס וקנס בגין אי ניהול ספרים כדין. בית המשפט פעל בהתאם להלכה הפסוקה וקבע שבמקרה דנן אין מקום לחרוג מהכלל שהניח סעיף 353א לחוק החברות. לפי כלל זה שיושם גם בעבור ערעורי מס, לצורך הבטחת הוצאותיו של המשיב, מוטל על מערערת שהיא חברה בע"מ להפקיד ערובה שתבטיח את מסוגלותה לפרוע התחייבות שתחול עליה במידה ותפסיד. כאמור לא עלה בידי המערערת להראות שמתקיים חריג המצדיק פטור מהפקדת הערובה.
ת"א 19830-03-15 אביב נ' שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (ניתן ב-6.6.18)
הנתבעת הקימה את חניון הלאום בירושלים, ותכננה להשתמש בו גם לצרכים מסחריים נוספים. לצורך כך נפגשה עם אנשים שונים, לרבות עם התובע, על מנת שיציעו תכניות אפשריות לשימושים. התובע והנתבעת ניהלו מו"מ ביחס לתנאי העסקתו, ואכן בסיומו נחתם חוזה העסקה שעל-בסיסו שולמו לתובע הסכומים שיועדו לו. התובע טען לסתירות בין ההבטחות בחוזה לתשלום בפועל, ומכאן התביעה.
אחת מהסוגיות שנידונו הייתה שמא על הנתבעת להוסיף מע"מ על התשלום שניתן לתובע, וזאת בהתייחס להבחנה מסוימת שנעשתה בהסכם ההעסקה. ביהמ"ש ציין את הכלל הפסיקתי לפיו בהיעדר הוראה אחרת מחיר העסקה ייחשב כמגלם את מחיר המע"מ. נקבע שבמקרה דנן נוכח ההבחנה שנעשתה ביחס לתשלום השכר, לגביו צוין במפורש שישולם "בצירוף מע"מ כחוק", ודמי השכירות שלפיהם נקבעה התמורה של התובע, אשר לגביהם לא צוינה הדגשה כזו, מובן שמשתמע שביחס לרכיב דמי השכירות, לא תידרש תוספת מע"מ. התביעה נדחתה.
ע"מ (באר שבע) 17972-07-16 – האחים ספיאן בע"מ נ' מע"מ ב"ש שומה (ניתן ב-5.6.18)
המערערת הייתה רשומה בתקופה הרלוונטית לערעור כעוסק מורשה במשרדי מע"מ ב"ש, ועיסוקה היה בעבודות עפר ובהשכרת ציוד מכני הנדסי (להלן "צמ"ה"), כאשר בין היתר לטענתה השכירה ציוד לעוסקים תושבי אזור אילת ולכן חייבות במס בשיעור אפס, לפי הוראת סעיף 5(ב) לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (להלן אסח"א). בערעור טענה המערערת בנוסף שהגם שלא נרשמה כעוסק באילת כדרישת הוראות סעיף 1(2) לחוק אסח"א, הרי שעמדה בפועל בדרישות לקיום עסק באילת, ולפיכך זכאית להירשם כעוסקת במשרדי מע"מ אילת למפרע בגין התקופה שבה בוצעו העסקאות האמורות. בית המשפט דחה את שתי טענות המערערת. לגבי הראשונה לפיה מהות העסקאות שבמחלוקת הייתה השכרת כלי צמ"ה בלבד, קבע שאינה מתיישב עם הראיות וככלל שאינה נתמכת בעדויות מספיקות. לגבי השנייה, לפיה זכאית המערערת להירשם למפרע במשרדי מע"מ באילת, קבע שאפשרות זו תינתן רק במקרים חריגים שבמקרה זה אינו נכלל בהם. הערעור נדחה.
עע"מ 7705/16 יואל רונן נ' מדינת ישראל – רשות המיסים (ניתן ב-15.7.2018)
המערער ביקש לאשר תובענה ייצוגית שהגיש נגד רשות המיסים. לטענתו התשלומים שמעבירים הנוסעים בכביש 6 לחברת דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ ("דרך ארץ") הם תשלומי חובה שאינם חייבים במע"מ, ולפיכך על הרשות להשיב המע"מ שגבתה בגין אותם תשלומים.
ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע שהתשלום שגובה דרך ארץ בעבור הנסיעה בכביש 6 הוא בעל מאפיינים של מחיר, להבדיל ממס, שכן בהחלט ישנן חלופות להימנעות ממנו. זאת גם בהתייחס למבחן לפיו כל תשלום המהווה תנאי לקבלת זכויות בסיסיות הוא תשלום חובה – כשכאמור – לא כך בעניין זה; העובדה שהתשלום נמצא בפיקוח ומכונה בחוק כביש חוצה ישראל "אגרה" אין בה כדי להסיר ממנו את החיוב במע"מ; חרף ההיבטים הציבוריים והשירותיים שנובעים מהפונקציה שדרך ארץ ממלאת, אין חולק על כך שמטרתה הפקת רווחים, ואינה בגדר מלכ"ר; לא ניתן לראות בדרך ארץ מוסד כספי ומכך לפטור אותה ממע"מ, אך נוכח שהלוותה כספים למדינה; שימוש במבחני הפסיקה מאפשר להכריע שדרך ארץ מספקת שירותים למשתמשים בכביש 6 ובעבורם הם משלמים, ועל-כן היא רשאית "לגלגל" עליהם את חיוביה במע"מ.
ע"מ 23602-06-17 אלימלך נ' רשות המיסים (ניתן ב-26.7.18)
המערער ניכה מס תשומות על סמך 57 חשבוניות מס שהוצאו לו ע"י קבלן משנה. המשיב חייב את המערער בכפל המס הכלול בחשבוניות, הואיל ולטענתו אינן משקפות עסקה אמיתית.
בית המשפט קבע כי ככלל, לעניין הטלת כפל מס, העוסק אינו נדרש להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים לבדיקת כשרות החשבונית אלא עליו להראות שלא ידע על הפגמים שנפלו בחשבונית ושלא עצם את עיניו מפני החשדות שהתעוררו.
לגופו של עניין, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי המשיב הציג תשתית עובדתית ברורה ומשכנעת, המבססת את הטלת כפל המס ומשכך, עבר נטל הראיה לכתפי המערער לשכנע כי החשבוניות הוצאו כדין. נטל בו לא עמד המערערת ונקבע כי החשבוניות אינן מייצגות עסקה אמיתית וכי אז, ברי כי למערער לא עומדת הגנת החריג הסובייקטיבי.
ת"א 33222-11-14 עיזבון המנוחה רבקה פורמן ז"ל נ' קק"ל בע"מ ואח' (ניתן ב-27.6.18)
ביהמ"ש דחה תביעה בעניין חוקיות גביית המע"מ בגין דמי הסכמה שנגבים על ידי רמ"י. נקבע שאין מקום לדון בתביעות השבה של מע"מ וראוי שאלה יידחו על הסף, לאור המנגנון הייחודי הקבוע בחוק מע"מ. למעלה מן הצורך, קבע כי תשלום דמי ההסכמה היא בגדר תשלום בגין העברת זכויות בנחלה מרמ"י לתובעים, אשר הפכה אותם מבעלי זכויות חכירה לתקופה מוגבלת, לבעלי זכויות חכירה לדורות הרשאים למכור זכויותיהם. לפיכך, עסקנין ב"מכר" מקרקעין, לצורכי חוק מע"מ.
ע"מ 49587-03-15 בסנינו גרופ (גמג) בע"מ נ' רשות המיסים (ניתן ב-20.6.18)
ערעור על החלטת המשיב לגבות מהמערערת את חובה של החייבת, מכוח סעיף 106 לחוק מע"מ, אשר לטענת המשיב העבירה פעילות ונכסים ישירות למערערת, עת שהחייבת הפסיקה את פעילותה ולא נותרו לה אמצעים לסילוק החוב. ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע כי אין לקבל את פרשנות המערערת, לפיה, סעיף 106 לא נוגע ל"העברות כפולות", אלא רק להעברות שבמישרין – מהטעם שפרשנות זו תתרום ליצירת "מקלטי גביית מס", ולפיכך קבע שבנסיבות בהן התבצעה שרשרת העברות של נכסים ופעילות שכולן נעשו שלא בתמורה או בתמורה חלקית, באופן שסיכל את האפשרות לגבות את חוב המס מהחייבת, המעבירה הראשונה בשרשרת שנותרה חסרת אמצעים לסילוק אותו חוב, נכון וראוי להחיל את סעיף 106 לחוק שמאפשר גביית חוב מס מצד שלישי, שבתכליתו נועד להעניק לרשויות המס כלי למניעת הברחת נכסים ופעילות בדרכי עורמה.
